היה שלום, טופו

זה לא שאתה החתול שלי, אני הבן-אדם שלך

טופו, טופי, טופוס, פוס, פוסון, חמתול, שבלולון, קטנצ'יק, פוסניק, ארנבתול, פספוס, טפטוף, אהוב יקר שלי

כמעט חודש עבר ואני עדיין לא מוכןה לסוף האבל עליך. לא מצליח לכתוב לך הספד, לא יכולה להיפרד.

נכנסת לחיינו בשיחת טלפון. סמדר טילפנה לספר ליוסי שהיא מצאה גור קטן, ליד אחיו המת וצריכה שנעזור לה למצוא לו בית. אימצנו אותך וקראנו לך טופו. היית גור המום וחסר אונים, היה צריך לגעת בעדינות בישבן שלך עם צמר גפן רטוב במים חמימים כדי שתעשה קקי, כי טרם למדת איך. עיניך הכחולות נפערו תמיד בתדהמה והשמעת מעין "אה" קטן. מילים גוריות של חתול תינוק.

לפני קדיש

דברים שאמרתי על קברו של אבא שלי, מיקי (שלמה) מקייטון, במלאת שלושים למותו. עמדנו יחדיו אחי ואחותי, אשתו, בתה ושני בניה, אחיותיו ואחיו של אבי, בנות ובני דודי, וחברות וחברים של אבא שלי ושל אשתו. כמה עשרות א/נשים.

אבא שלי - סבא מיקי - עם הנכד כפיר

"בדרך לאילת התלבטתי אם להסיר את הלק. בנסיעות קודמות לאילת התלבטתי בכך הרבה פעמים, בגלל אבא שלי. הרגשתי שקשה לו עם זה ושזה מביך אותו. ברשותכןם אומר לו כמה דברים לפני הקדיש:

תגובות ותשובות על הפוליאמוריה שלי

"חוסר קינאה זה חוסר אהבה"

תתפלאו לדעת שאני כן חשה קנאה. אני התפלאתי לדעת. קנאה נחתה עלי במפתיע ושרפה לי בלב והפכה לי את הקיבה וגרמה לי לרצות ללכת משם מיד. אבל נשארתי קצת כדי לחוש אותה, להכיר אותה, לראות איפה היא מופיעה בגוף ואיך. קשה לי עם קנאה, אבל אני בוחר לא להפוך אותה לדרישה לבלעדיות מהחברים שלי.

בלי קונדום

לידיעתך: הרשומה הבאה מכילה תיאורים מיניים, אברי מין ויחסי מין (בהסכמה) – כבר בפיסקה הקרובה.

חיבקתי אותך מאחור, חופנת את שדיך, אוכל לך את האוזן. הזין שלי התחכך בטוסיק שלך בתנועות קדימה ואחורה, מבחוץ. גנחת בעונג ונצמדת אלי בפיתול. מרחת את הזין שלי בלוב, ואז גם את החור של התחת שלך. המשכתי להתחכך מבחוץ. אמרת "תיכנס". קמתי להביא קונדום. אמרת "לא צריך, בלי". הבטתי בך במבט שואל. הסברת ששנינו נבדקנו לא מזמן ואנחנו שליליים, אז נראה לך שזה בסדר. זה כל כך כיף בלי. אוף, למה זה כל כך כיף בלי?

מייל ללילך: מפלצת הזרם המרכזי המדומינת

בעקבות דיווח של לילך על דיון בנושא הסברה למען בעלי-חיים בעמותת שב"י, והשתתפות טרנסיות בהסברה הזו, כתבתי את הדברים הבאים. חשוב לי לצין שלא עקבתי אחרי כל הדיון ורציתי לבטא מחשבות כלליות ועקרוניות שלי בנושא, לאו דוקא להתאים אותן לטיעונים הספציפים שנשמעו, מה גם שאני לא חבר/ה בשב"י. עוד חשוב לי לצין שלמרות האופי התועלתני משהו של הדברים שאביא מיד, אני קודם כל עקרונית נגד הדרה מפעילות של טרנסיות או טרנסים ורואה בכך גיזענות.

מגיבור לבוגד – הקלות הבלתי נסבלת של הטרור

האויב הגדול ביותר של מאבק הוא בוגדים ומשתפי-פעולה. בכל תנועת מחתרת, מהתנועות האנטי-נאציות ועד לאינתיפאדה הפלסטינית, דינם של משת"פים היה מוות. לצערנו, גם התנועה לשחרור בעלי-החיים לא חסרה בוגדים כאלו. רוצות דוגמא? בבקשה: פיטר יאנג וג'סטין סמואל יצאו יחד לשחרר חורפנים מכמה חוות לפרוות בארה"ב. לאחר שחורפנים רבים מאד מצאו את דרכם אל החופש, נתגלו עקבותיהם של השניים והם נאלצו לברוח. ג'סטין נתפס. באנוכיות בוגדנית הוא הגיע לעסקת טיעון עם התביעה, במסגרתה יודה בשחרור החורפנים, וינקוב בשמו של שותפו, פיטר יאנג, בתמורה לכך תדרוש התביעה עונש מאסר של שנתיים בלבד. ג'סטין הודה, נקב בשמו של פיטר וקיבל את העונש המופחת. לאחר שנים אחדות (בינתיים ג'סטין כבר שוחרר) נתפס גם פיטר יאנג. גם הוא נשפט ודינו נגזר לשנתיים מאסר, אותן החל לרצות לאחרונה. ברור שג'סטין הוא אדם עלוב שלא כדאי לפעול איתו, שהפחתה בענשו היתה חשובה לו יותר מגורל שותפו, ושיש להחרים אותו כדי להעביר מסר ברור בתנועה: אפס סובלנות למשת"פים!