תינוקות של השב"כ

דברים שנשאתי בכנס סקס אחר 2012 ברב-שיח בנושא פונדקאות. הוצגתי כך: יוסףה מקיטון היא בוגרת התכנית הבין-תחומית של המכון הקוירי של גוטנברג, שבדיה. טבעונית מזה 20 שנה וחברה בקהילת זכויות בעלי-החיים. יוסףה היא פוליאמורי וחובב דובים, כלומר צ'ייסר. אין לה פייסבוק מטעמים אידיאולגיים, הכינוי שלו באטרף הוא: מקווה לדוב. בשנה האחרונה פעיל באגודה הבאר-שבעית למשיכת תשומת לב.

תגובות ותשובות על הפוליאמוריה שלי

"חוסר קינאה זה חוסר אהבה"

תתפלאו לדעת שאני כן חשה קנאה. אני התפלאתי לדעת. קנאה נחתה עלי במפתיע ושרפה לי בלב והפכה לי את הקיבה וגרמה לי לרצות ללכת משם מיד. אבל נשארתי קצת כדי לחוש אותה, להכיר אותה, לראות איפה היא מופיעה בגוף ואיך. קשה לי עם קנאה, אבל אני בוחר לא להפוך אותה לדרישה לבלעדיות מהחברים שלי.

בעלי-חיים? זה לא טבעי!

הפוסט פורסם בגיליון 53 של המגזין המופלא ע' קוירית.
אתןם רוצותים לקרוא את המגזין.
אתם יודעות שאתן רוצים.

סטרייט חמוד שהכרתי והיה לו כנראה צורך להביע תמיכה בקויריות שלי, הראה לי ספר שהוא קנה: לקסיקון של התנהגויות "הומוסקסואליות" של חיות. לפי דבריו ולפי דיפדוף בספר, מדענים נהגו לתעד התנהגות של בעלי-חיים תוך השמטת ההתנהגויות שנראו להם כהומוסקסואליות בתואנה שאלו הן חריגות שוליות ויוצאות דופן, שלא ניתן ללמוד מהן דבר על סוג בעל-החיים הנחקר. ההתנהגויות הללו מצאו את דרכן אל הערות שוליים, פתקים שלא פורסמו במחקרים הרשמיים וכו' ונאספו כאן לספר די עבה.

לפני שאני ממשיכה לנושאים אחרים חשוב לי להסב את תשומת הלב לכך שמדענים גנזו נתונים שלא הסתדרו להם עם הדימוי על בעלי-חיים שהיה להם בראש. המדע מלא חורים כאלה, וסמכותו מעורערת. חיות הן יותר ממה שא/נשים יכולים לתאר לעצמם דרך המדע וגם דרך פרדיגמות אחרות. ומשאמרתי זאת, אפשר לעבור הלאה:

הטבע מת

ניטשה אמר ש"אלוהים מת". האם אפשר להסיק מהמשפט הקצר והמהפכני הזה, שאלוהים היה חי, ואילו כעת מת? ומה פירוש "מת" ו"חי" בהקשר הזה? אני אוהבת לקרוא את המשפט כך: "אלוהים, כמושג פוליטי, צריך למות". כלומר, ניטשה מכיר בכך שאלוהים, ככח מארגן בחייהם של אנשות, דווקא מאד חי, אלא שראוי למילה למות, כיוון שהמושג "אלוהים" הוא רע פוליטי. אני רוצה לחשוב שהכוונה היא, שזה לא משנה אם אלוהים "קיים" או לא. לא מדובר בויכוח המשעמם הזה. אלא שהדת כמבנה פוליטי כבר לא רלבנטית או ראוי שתהיה לא רלבנטית.

אלימות יקירתי

פורסם לראשונה בבלוג הפנזין – על אלימות ואי אלימות לבקשת חגי מטר המאמם!

אני שונאת אלימות. אפילו את המילה אלימות אני שונאת. היא ערמומית כזאת וחמקמקה. נראה שהשימוש בה מאד לא יציב: המדינה משתמשת במילה אלימות לתיאור ילד פלסטיני שזורק אבן על טנק, החברות שלי מתארות באמצעותה את הטנק. בויכוח שהשתתפתי בו בפורום פציפיזם באינטרנט טענו שפעילות החזית לשחרור בעלי-חיים הן אלימות כי הן פורצות למקומות שבהם מענים חיות ומשחררות את החיות תוך גרימת הרס לרכוש.

מגיבור לבוגד – הקלות הבלתי נסבלת של הטרור

האויב הגדול ביותר של מאבק הוא בוגדים ומשתפי-פעולה. בכל תנועת מחתרת, מהתנועות האנטי-נאציות ועד לאינתיפאדה הפלסטינית, דינם של משת"פים היה מוות. לצערנו, גם התנועה לשחרור בעלי-החיים לא חסרה בוגדים כאלו. רוצות דוגמא? בבקשה: פיטר יאנג וג'סטין סמואל יצאו יחד לשחרר חורפנים מכמה חוות לפרוות בארה"ב. לאחר שחורפנים רבים מאד מצאו את דרכם אל החופש, נתגלו עקבותיהם של השניים והם נאלצו לברוח. ג'סטין נתפס. באנוכיות בוגדנית הוא הגיע לעסקת טיעון עם התביעה, במסגרתה יודה בשחרור החורפנים, וינקוב בשמו של שותפו, פיטר יאנג, בתמורה לכך תדרוש התביעה עונש מאסר של שנתיים בלבד. ג'סטין הודה, נקב בשמו של פיטר וקיבל את העונש המופחת. לאחר שנים אחדות (בינתיים ג'סטין כבר שוחרר) נתפס גם פיטר יאנג. גם הוא נשפט ודינו נגזר לשנתיים מאסר, אותן החל לרצות לאחרונה. ברור שג'סטין הוא אדם עלוב שלא כדאי לפעול איתו, שהפחתה בענשו היתה חשובה לו יותר מגורל שותפו, ושיש להחרים אותו כדי להעביר מסר ברור בתנועה: אפס סובלנות למשת"פים!