1933

[אזהרת טריגר: בפוסט יש תיאור של תקיפה מינית]

ביום שני, 16 בינואר 2011, הרסו שוב את גבעתיים. לא היתי שם, היתי בועדת המשמעת שהיתה לנוגה רותם באוניברסיטת בן-גוריון. היא הואשמה בתלית שלט מחאה נגד תקיפת משט הסיוע לעזה מבנין הסנאט של האוניברסיטה. היא קיבלה נזיפה והרחקה על-תנאי מהלימודים ועוד משהו ששכחתי. עונשים חמורים. זו האוניברסיטה בה אסור לתלות על לוחות המודעות כרזות שלא עברו אישור של הדיקן, ושפעילות פוליטית בה מדוכאת ביד קשה. במיוחד פעילות שמאל. בדיוק אז קיבלנו את ההודעה שהרסו בפעם התשיעית את גבעתיים והפעם הביריונים ירו כדורים מצופים גומי וגז מדמיע ויש פצועים. אז המשכנו מועדת המשמעת לבית-החולים. הביורוקרטיה בבית החולים דמתה לביורוקרטיה של ועדת המשמעת. לא נתנו לנו בהתחלה לראות את הפצועים ורק אחרי סיבובים והתעקשויות מצאנו אותם. למדנו שיש גם שני עצורים במשטרת רמת-גן. אחר-כך נסענו לגבעתיים, למחאה ולעזרה בבניה מחדש. למחרת בבוקר שוב יבואו כוחות האי-ביטחון להרוס.

אם רשרש

סוף הקיץ באילת, מאוחר בלילה. אמנם התחילה שנת הלימודים, אבל אני לא אקום מחר לבית-ספר. עכשיו, כשחוק חינוך חובה לא מאיים עוד על ההורים שלי, אני יכול סוף סוף לשים מאחורי את ההצקות הלעג והמכות – אלימות שכוונה לשיערי הארוך, דיעותי השמאלניות, וגינוני הנשיים. החופש החדש הזה, מלווה בתחושת הקלה, מתופף גם בדפיקות לב של משהו אסור ומסוכן.

תהלוכת השיבה של ועד העקורים 2002

התפרסם לראשונה באתר עמותת זוכרות

את האירוע המרכזי לציון יום הנכבה, תהלוכת השיבה, ארגן, כבחמש השנים האחרונות, ועד העקורים. השנה, לראשונה, השתתפו באירוע גם ארגונים יהודיים ויהודיים-ערביים: תעאיוש, בת-שלום, נווה-שלום, קול אחר בגליל ועמותת 'זוכרות'.