תינוקות של השב"כ

דברים שנשאתי בכנס סקס אחר 2012 ברב-שיח בנושא פונדקאות. הוצגתי כך: יוסףה מקיטון היא בוגרת התכנית הבין-תחומית של המכון הקוירי של גוטנברג, שבדיה. טבעונית מזה 20 שנה וחברה בקהילת זכויות בעלי-החיים. יוסףה היא פוליאמורי וחובב דובים, כלומר צ'ייסר. אין לה פייסבוק מטעמים אידיאולגיים, הכינוי שלו באטרף הוא: מקווה לדוב. בשנה האחרונה פעיל באגודה הבאר-שבעית למשיכת תשומת לב.

תגובות ותשובות על הפוליאמוריה שלי

"חוסר קינאה זה חוסר אהבה"

תתפלאו לדעת שאני כן חשה קנאה. אני התפלאתי לדעת. קנאה נחתה עלי במפתיע ושרפה לי בלב והפכה לי את הקיבה וגרמה לי לרצות ללכת משם מיד. אבל נשארתי קצת כדי לחוש אותה, להכיר אותה, לראות איפה היא מופיעה בגוף ואיך. קשה לי עם קנאה, אבל אני בוחר לא להפוך אותה לדרישה לבלעדיות מהחברים שלי.

אמנות או פורנו חתרני

גל ולינץ הוא אמן וידאו שאני עושה איתו עכשיו פרויקט שני. הפרויקט הראשון הוצג בתערוכת הבוגרים של המדרשה לאמנות ולכן קוראים לו אמנות, אבל אני קוראת לו פורנו חתרני. כמו בפוסט הקודם: יש עירום ויש סקס ויש יופי ושבירת מוסכמות בוידאו שלפניכןם. ראו, הוזמנתןם והוזהרתםן.

promo "my girls" _ 2011 from GAL VOLINEZ on Vimeo.

מי שלא רואה את הוידאו שת/ילחץ על הקישור הזה.

זו גאוה?

שי גורטלר החכם כתב את העבודה המצוינת המצורפת כאן על אירוע הגאוה הקודם שהיה בבאר-שבע בדיוק לפני שנה. כעת, לקראת אירוע הגאוה שיקרה ביום שישי הקרוב, אני מציעה שנקרא שוב, יחד, כמה מהתובנות של שי מהאירוע ההוא. אז אני אעשה משהו שאני לא עושה הרבה, וזה להמליץ לקרוא טקסט ארוך. כן, אני יודע שזו תקופת מבחנים (הסוף שלה, לא?) אבל הקריאה שוה כל דקה שתגזלו מהתואר, וזו עבודה שנכתבה על כאן ועכשיו: העיר בה אנחנו גרות, השנה שעברה. אחר-כך תחזרו לפה ונדבר בהמשך הפוסט ובתגובות. הצעות לדיון:

העיריה קיבלה החלטה המתנגדת למצעדי גאוה בבאר-שבע
- מהי התגובה ההולמת לכך?

קיראו את הדיון המרתק שהוביל להחלטת מועצת העיר (עמוד 66 הוא העמוד בו מופיע הטקסט המודגש שהפך להחלטה בעקבות שתי ההצבעות שאחריו, שהוצע ע"י ראש העיריה רוביק דנילוביץ'): "ולכן אני מציע לך להוריד את ההצעה הזו מסדר היום, שנקבל החלטה משותפת שעיריית באר-שבע תמשיך לפעול בתבונה ובאחריות, על מנת למנוע חיכוכים מיותרים ופגיעה ברגשות של אוכלוסיות שונות בעיר. אני אומר, ואני אומר את זה. העירייה באופן עקרוני מתנגדת למצעדים ולתהלוכות על בסיס סקטוריאלי ותמשיך לפעול בהתאם לחוק. אני חושב שזה מכבד את כולם." [ההדגשה שלי]

אפשר לרפא הטרוסקסואליות

ביום שני, ה 21 במרץ, היתה מסיבת רחוב של המלק"ש ברינגלבלום ועוד איזה משהו באוניברסיטה. חברותי החמודות ואני התארגנו על שלטים, סיסמאות מתחרזות ותחפושות ויצאנו להפגין נגד סטרייטים. התוצאות לפניכן בתמונות ובוידאו, מצורף גם העלון שחילקנו לעוברות ושבים – מקוה שתהנו

דברים שאמרתי לפני הקרנת הסרט "קברט"

ב 2 לפברואר 2011 הוקרן במסגרת הבי-מוביז (מועדון סרטים ביסקסואלי) הסרט המצוין "קברט" (בעיקר העריכה ממש ממש מעולה). אלו הדברים שאמרתי לפני ההקרנה, במועדון הרוגטקה בתל-אביב:

כשאני לחוצה אני נושמת וסופרת שלוש שניות: שלושים ואחת, שלושים ושתיים, שלושים ושלוש. אני בשנות השלושים לחיי. בישראל. בברלין בשנות השלושים. במועדון הרוגטקה מציגות דראג במחאה על עליית כוחה של המפלגה הנאצית. הערב תופיע כאן הזמרת האמריקנית המצוינת סאלי בולז. בקהל יהיו בריאן הבריטי ומקסמיליאן המקומי. המשולש הביסקסואלי של החיים בסרט מתחיל בפיתוי.

חלום גדול של קבוצות קטנות

פורסם לראשונה בגוטרנס, אתר הקהילה הטרנסג'נדרית, ועבר עריכה קלה לבלוג [הושמטה המילה המביכה "הוליסטים", ותודה לאילה שני!]

זה היה במצעד הגאווה הירושלמי האחרון (2008). הגוש הטרנסי הירוק היה מרגש ומעצים. עשינו היסטוריה. צעקנו סיסמאות כמו "הטרנספוביה זה לא צחוק – בגלל זה אני ירוק", והיתה לנו ניראות מהממת ברחוב, על הבמה, בכלל.