דברים שאמרתי לפני הקרנת הסרט “מאחורי המסיכה”

אנחנו חיות במצב חירום. כל יום נמסים עוד ועוד קרחונים בקוטב הצפוני והדובים שחיו עליהם טובעים. כל יום כדור הארץ מתחמם עוד קצת, ועוד אוכלוסייה של בעלי-חיים מאבדת את מקור החיים שלה. השמש נעשית מסוכנת יותר ללא האוזון, האוויר מרעיל אותנו יותר, המים מזוהמים קצת יותר היום משהיו אתמול. ואין לנו הרבה זמן. אין לנו אפילו מעט.

אנחנו חיות במצב חירום. ברגע זה ממש נערך ניתוח ללא הרדמה בחתולה, עגלה מופרדת מאימה בתעשיית החלב, כלבים מסתובבים רעבים ומוכי שמש ברחובות. ברגע זה ממש נאבקת תרנגולת את המאבק המתיש היומיומי בכלוב סוללה להטלת ביצים. היא מנסה להגיע לאוכל ולמים אך הצפיפות בכלוב לא מאפשרת לה. היא חלשה. התרנגולות האחרות בכלוב דורכות עליה כי ממש אין מקום ואין ברירה. האם היא תצליח לשתות? או שמא תמות מצמא?

שתי כניסות לידי גרה השכנה שלי גולדי. לפני כמה ימים הזמינו השכנים פקח של הערייה לבדוק אם לגולדי יש בבית כלבים שלא רשומים על שמה. למה? כי גולדי מזועזעת כשהיא פוגשת כלבה רעבה או מוכה ברחוב, ולוקחת אותה תיכף ומייד לביתה, לטפל בה ולמצוא לה משפחה מאמצת. לשכנים ולערייה זה קצת מפריע שיש לה לב רחב ודירה קצת פחות רחבה, בבניין משותף. אבל היא לא יכולה לסגור את ליבה או את דלת ביתה בפני מצוקת כלבי הרחוב. היא מגיבה למצב החירום.

גם אנחנו, כולנו, מגיבות ומגיבים לאותו מצב חירום. אנחנו שמים כלים מלאים מים בקיץ לחתולים שבחוץ. אנחנו כותבות מכתבים ומפיצות עצומות, אנחנו לא קונים מוצרים שנוסו על בעלי-חיים, אנחנו מארגנות הפגנות, פועלים בעמותות ובוחרות באורח חיים טבעוני או צמחוני.

גולדי היא לא היחידה שנאלצת להתעמת עם הרשויות והחוק כדי לעזור לבעלי-החיים, רבות מהפעילויות שלנו לא מוצאות חן בעיני הרשויות או החוק, שמתייצבים שוב ושוב לצד המנצלים והפוגעים בבעלי-חיים. כלבים מיובשים מחולצים מחצרות פרטיות או אתרי בנייה אליהם הכניסה אסורה. פעילות ממשיכות לתעד התעללות בבעלי-החיים במשקים ומעבדות, למרות שהדבר כרוך לעיתים בהסגת גבול.

ההגבלות שהרשויות מטילות על הפעילות למען בעלי-חיים מחמירות: בוינה החוק אוסר לקיים הפגנות מול חנויות שמוכרות פרווה, באנגליה המשטרה פשטה על בתים של 30 פעילות ופעילים שלקחו חלק במאבק לסגירת מעבדות HLS, וכאן בארץ, חברות קבוצת "סוגרות" סבלו הטרדות משפטיות ומשטרתיות רק בגלל שלקחו חלק בהפגנות מול בתיהם של האחראים לפתיחת מעבדת ניסויים, ונאסר עליהן להפגין.

כיום, בארצות-הברית, פעילות למען בעלי-חיים נחשבת לפעילות טרור. החוקים החדשים נגד טרור מגבילים את חופש הביטוי ואוסרים על פעילויות שהיו חוקיות קודם, כגון חלוקת עלונים או הצבת דוכן, אם הן מכוונות נגד תאגיד המנצל בעלי-חיים. פעילות בארה"ב מרצות שנים של מאסר על הפעלת אתר אינטרנט כחלק ממאבק ציבורי נגד מעבדת ניסויים בבעלי-חיים. בעיני ה FBI כולנו טרוריסטיות.

החזית לשחרור בעלי-החיים (ALF – animal liberation front) היא תגובה נוספת למצב החירום. פעילי החזית משחררים בעלי-חיים ממקומות בהם מתעללים בהם: מעבדות ניסויים, משקים מתועשים, חוות פרוות, ומעבירים אותם לבתים טובים שם הם יכולים לחיות את חייהם הטבעיים, חופשיים מסבל. פעילות החזית משתדלות לגרום נזק כלכלי לאלו שמרוויחים מסבל וניצול של בעלי-חיים, ולחשוף את האימה והזוועות כלפי בעלי-החיים שמתרחשות מאחורי דלתות נעולות. בפעילויות החזית תמיד ננקטים כל אמצעי הזהירות בכדי שלא לפגוע באף בעל-חיים, אנושי ולא-אנושי. לחזית אין מרכז, משרד או הנהגה. כל מי שמבצע פעילות בהתאם לעקרונות אלה רשאי לראות עצמו כחלק ממנה.

לקראת ביקורו של הפקח בביתה של שכנתי גולדי, העברנו אלי את הכלבים האסופים שלא היו רשומים על שמה, וכך הצלנו אותם מלהגיע לתחנת ההסגר העירונית. במשך הביקור ישבתי בבית עם הכלבים וחששתי שהפקח ישמע אותם, או שאחרי שנחזיר את הכלבים הוא יחזור פתאום ויראה אותם. הפקח לא חזר והתכנית שלנו הצליחה. בהרבה מהפעילויות שלנו למען בעלי-חיים אנחנו מסתכנות. מסתכנות בהתעמתות עם מי שפוגעים בבעלי-החיים, בהתעמתות עם הרשויות, לעיתים אנו מסתכנות במעצר או בפגיעה פיזית. כדי להתמודד היטב עם הקשיים הללו, ולהצליח להמשיך בפעילות, אנו זקוקות לעזרה.

מה נוכל לעשות כדי לתמוך אחת בשניה?

אפשר לכתוב מכתבי תמיכה לאסירים שאיבדו את חירותם למען בעלי-החיים. מכתבי תמיכה הם חשובים מאד למי שנמצאות בכלא ואין להן קשר רצוף עם חברים ומשפחה.

כדאי לחזק את הקשרים בינינו, בין הקבוצות והארגונים שפועלים למען בעלי-החיים.

עלינו להימנע מלגנות פעילויות למען בעלי-חיים רק בשל היותן לא חוקיות. אלו שבחרו לפעול בניגוד לחוק לקחו על עצמן סיכון, והן זקוקות לתמיכתנו, החומרית והנפשית, כדי להתמודד. גם אם אנחנו לרוב נמצאים בתחום החוקי, הרי שהחוק הולך ומחמיר ופעילויות שאנו עושות, שהיום הן חוקיות, עשויות בהחלט להיות אסורות מחר.

אך לא כולנו רוצות או יכולות לעבור על החוק כדי לעזור לבעלי-החיים. עם זאת, ישנה פעולה פשוטה, שהיא בינתיים חוקית, שכולנו יכולות לעשות כדי לפגוע כלכלית בתעשיות המתעללות בבעלי-חיים: לא לפתוח את הארנק כדי לקנות גבינה, שניצל, או ביצים. באמצעות החרמת התוצרת של בתי-המטבחיים ומתקני העינויים האחרים, אנחנו יכולות להיות שותפות תומכות ל ALF ולבעלי-החיים כולם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s