הטבע מת

ניטשה אמר ש"אלוהים מת". האם אפשר להסיק מהמשפט הקצר והמהפכני הזה, שאלוהים היה חי, ואילו כעת מת? ומה פירוש "מת" ו"חי" בהקשר הזה? אני אוהבת לקרוא את המשפט כך: "אלוהים, כמושג פוליטי, צריך למות". כלומר, ניטשה מכיר בכך שאלוהים, ככח מארגן בחייהם של אנשות, דווקא מאד חי, אלא שראוי למילה למות, כיוון שהמושג "אלוהים" הוא רע פוליטי. אני רוצה לחשוב שהכוונה היא, שזה לא משנה אם אלוהים "קיים" או לא. לא מדובר בויכוח המשעמם הזה. אלא שהדת כמבנה פוליטי כבר לא רלבנטית או ראוי שתהיה לא רלבנטית.

punk is not dead

מה מסתתר בין האותיות האלה, המרוססות בספריי על קירות, ומכריזות ש"הפאנק לא מת"? מושג הופך למת אם הוא לא שימושי יותר לשום קהילה, אם הוא מאבד מכוחו לשאת משמעות פוליטית עבור האנשות שהשתמשו בו. הפאנק, כך טוענים, איבד מכוחו הפוליטי, אולי בגלל ההתמסחרות של להקות הפאנק היותר מצליחות, שבתחילה סימלו מרד בקפיטליזם בכלל ובתעשיית המוסיקה המערבית בפרט, והנה מכרו את נשמתן לחברות התקליטים. אל מול הטענה הזו, שהפאנק כבר לא רלבנטי פוליטית, באו המוני גרפיטאיות וכתבו על הקיר שלא, הפאנק לא מת. הפאנק רלבנטי לחיינו, יש לו עדיין משמעות פוליטית רצויה לנו, הסצינה של הפאנק לא התמסחרה כולה והיא עדיין שימושית לנו, טוענות האותיות על הקיר.

כהנא חי / עם ישראל חי

הנה עוד שני גרפיטים שמכריזים על אי-מוות של מושגים פוליטיים. ידוע שכהנא, במובן הרפואי, כמובן מת לחלוטין. הוא נורה ומת. אולם מורשתו הפוליטית המסוכנת אכן חיה, למרבה הזוועה, כפי שאפשר לראות בחדשות מדי יום. ועם ישראל? אני נהנה לחשוב שאם יש צורך להכריז על עם ישראל כעל "חי" באמצעות כתובות גרפיטי, הרי זה מרמז לפחות לכך שעם ישראל כמושג, מאויים מעט, והקהילה שמשתמשת במושג הזה מרגישה שהוא נשמט לה קצת בין האצבעות והופך ללא רלבנטי. אמן.

fur is dead

הסיסמא המעולה הזו, שבעברית תורגמה באופן מוצלח מאד ל"פרווה היא אופנה מתה", היא יותר משוכללת. יש בה דו-משמעות חשובה: השועלה ממנה עשוי בגד הפרווה אכן מתה מוות פיסי, כואב, רצוף עינויים וסבל. מותה של השועלה (או החורפן, או הארנב) מועלה באוב כרוח רפאים, הרודפת את הבגד ואת לובשו. רוח רפאים, שהמשימה הפוליטית שלה היא להפוך את לבישת הפרווה למעשה לא אופנתי, כלומר ל"אופנה מתה". יש כאן הצהרה על המצוי (שועלה מתה) מול הרצוי (אופנה מתה) בשלוש מילים תמציתיות.

אם אלוהים היה רוצה שגברים יזדיינו עם גברים הוא היה עושה להם חור בתחת

שוב אלוהים? זה שניטשה אמר שמת? מסתבר שהוא חי… כנושא לבדיחה לפחות. הרעיון עליו צוחקיםות בבדיחה (וסליחה על הרס בדיחה טובה ע"י התעמקות בה) הוא הבלעדיות של הדת על הפירוש של הגוף הפיסי כביטוי לרצון האל. הדת הממוסדת טוענת לבלעדיות על התיווך בין האדם לאל, ובכלל זה על פירוש רצונו של האל באופן הנכון ביותר. גוף הבריאה בכלל, וגוף האדם/החוה בפרט, נחשב בדת כביטוי לרצון האל, והפירוש של הגוף הזה הוא עסק של מומחים דתיים. כלומר, כוהני הדת הם אלו שרשאים להביט בגוף כדי לחלץ ממנו, באמצעות פירוש, את רצון האל. באה הבדיחה הכה פוליטית הזו וטוענת, שגם אנחנו יכולות להסתכל על הגוף שלנו ולפרש אותו, ואם יש לנו חור בתחת אנחנו רשאים לפרש את זה כרצונו של אלוהים שנשתמש בו, כדי לחגוג את עונג הבריאה כמובן…

הטבע מת

הבדיחה המוצלחת הזו מחברת את מושג האלוהים עם מושג אחר, שהגיע זמנו למות: טבע. יחסי מין שלא במסגרת ההטרו-פטריארכית תויגו בעת ובעונה אחת כמנוגדים לרצון האל וכמנוגדים לטבע. הטבע, שנתפס בדת כגוף הבריאה, משקף גם הוא, כמו גופנו שלנו, את רצון האל. הטבע / אמא אדמה / אבא אלוהים – הכל אותו דבר. ההורים יודעים מה טוב בשבילך. הטענה שגבר, שעוטף עם התחת איברים של גבר אחר, מתנהג באופן לא טבעי, שקולה לגמרי לטענה, שאותו גבר מתנהג באופן שמנוגד לרצון האל. זו הסיבה שהבדיחה עובדת גם אם נספר אותה כך: אם זה טבעי לגברים להזדיין עם גברים אז צריך להיות להם חור בתחת (וכן, זה פחות מצחיק בפעם השניה).

ככה זה אצל החיות

המושג טבע הוא צומת היסטורית. המצאת הטבע, כמושג פוליטי, קשורה בהופעה של צורות ארגון חברתיות חדשות. ההשערה היא שפסטורליה (רעיית בעלות-חיים) ופטריארכיה הופיעו על במת ההיסטוריה כמעט יחדיו. באותה נקודה בזמן נוצר הצורך בטבע. הצורך להמציא את ההפרדה בין מה שהוא טבע למה שאיננו טבע. בין החיות השבויות בעדר, שכעת נתפסות כשיכות לגבר כלשהו, לבין החיות החפשיות ב"טבע". הגברים הם הבעלים של החיות, הנשים והעבדים גם יחד, ואילו הנשים נתפסות עד היום כיותר "קרובות לטבע", כלומר, רגשיות, אימפולסיביות, עם דגש על הגוף בניגוד לדגש על הרוח, עם דגש על מחזורי הגוף ה"טבעיים" – וכאתר לכיבוש, לתירבות, לבעלות על-ידי הגבר, שיכניס אותן לתחום המנוגד לטבע: אל שערי התרבות.

כי הטבע נולד כאתר לכיבוש, וכדי לקבל זכות כניסה להיכל התרבות צריכה האשה להינשא לגבר, "להיטהר" שוב ושוב מהוסת, סימן להיותה שייכת לפראות הטבעית, ואז להמשיך ולהיות כפופה לאדון. וכדי להעלות תרנגולת ("טבע") על הצלחת ("תרבות") צריך שישחטוה באופן טקסי, ימרטו את נוצותיה, יבשלוה ויחתכוה, כדי להעביר אותה מתחום הטבע אל שולחן האוכל של הפטריארך. המזון הצמחי צריך להיות מעובד גם הוא, כמו גם גופן של הנשים (מריטה, חיתוך, טבעת) כמו גופו של העבד (קעקוע, רציעת האוזן) כמו גופה של הפרה (קעקוע, רציעת האוזן) ורק כך מתבצע המעבר מהטבעי אל התרבותי הנשלט. גברים מפעילים את המנגנון הזה גם על גברים-לעתיד: תינוקות עוברים כריתת ערלה ("ברית מילה" בפי התומכים במנהג) כדי להתקבל על-ידי הדת והתרבות וכדי לנתק את הקשר שלהם אל ה"טבע".

התרבות לא קיימת אלא כניגוד של הטבע. אם הטבע הוא אימפולסיבי, התרבות היא שקולה ומחושבת. אם הטבע הוא רגשי, התרבות היא שכלית, אם הטבע הוא גוף, התרבות היא רוח, ואם הטבע הוא אשה – התרבות שייכת לגברים. הטבע הוא חיה, ולכן התרבות של חיות מוכחשת, והטבע הוא אינסטינקט, ולכן האינטלקט של חיות מוכחש. כשנולד הטבע מתוך התרבות וכאפקט שלה, התגבשה זו כניגודו, ונוצר הצורך לכפות את השליטה באמצעות סוגנות, שוביניזם, גזענות ומעמדיות.

אה, כן, גם המדע מת

הטבע נתפס גם כמנרמל, כמקור לכל הדברים ולפיכך כסמכות האחרונה בקשר למה נכון ומה ראוי. הוא גם אתר לכיבוש, אך גם טקסט בו חבויה הדרך הנכונה לחיות. שוב, מי שרשאי לפרש את הטקסט הזה הם בעיקר המדענים, שהם אנשי הדת המודרניים. המדע, על כל ההסטוריה האיומה שלו של ניסויים בבעלות-חיים (ובכלל זה בני-אדם ובנות-חוה), זיהום, שיתוף פעולה עם רצחנות, מלחמה, תאות בצע, דיכוי עובדות/ים, גיבוי עבדות ועוד ועוד – המדע הוא הקול הלגיטימי של הטבע בחברה החילונית שלנו. ואם הטבע מת – אז המדע צריך להצטרף אליו בקרוב.

הטבע חי ובועט (לנו ברגל)

בשיח האקולוגי-סביבתי משמש המושג טבע לכאורה למטרות טובות: כדי להילחם בזיהום, בבזבוז המשאבים, בפגיעה בבעלות-חיים. אני טוענת שהשימוש הזה הוא חרב פיפיות. הטבע שימש מאות רבות של שנים כמונח מנרמל, כל דבר שלא התאים ליחסי הכח הקיימים הוגדר "לא טבעי". נשים עושות קריירה מחוץ לבית? לא טבעי! אנשים עושים ניתוחים לשינוי אברי מינם? לא טבעי! זכות הצבעה לבני-אדם כהים? לא טבעי! כעת, מנסות רבות מהפעילים למען הסביבה להשתמש באותו כח מנרמל של המושג, כדי לחזק טיעונים נגד זיהום, ביזבוז ופגיעה בבעלות-חיים. אני טוענת שהמושג לא יכול כעת לחזק טיעונים כאלה, ולמעשה מחליש אותם.

השימוש שנעשה במושג טבע הוא מצד אחד מיסטי ומעורפל (אסור להפר את "האיזון הטבעי" או שהטבע "ינקום") ומצד שני משתף פעולה עם המדע, שכל תכליתו כיבוש הטבע. לו הינו עושות ניכוס מחדש (ריקליימינג) למושג, ומנסות לטעון אותו במשמעויות חדשות, מילא, יתכן ומהלך כזה היה מצליח, אך אינני מכירה שום נסיון מכוון כזה. המילה טבע שחוקה מדי, טעונה מדי במשמעויות לא שימושיות. יש לוותר עליה.

את הטיעונים נגד זיהום, ביזבוז משאבים ופגיעה בבעלות-חיים (אנושיים ולא אנושיים) ניתן בקלות לנסח ללא הזדקקות לטבע. פעולות אלו גורמות סבל רב, יגרמו סבל רב עוד יותר בעתיד הקרוב ואולי הכחדה של החיים המוכרים לנו. לא קשה להעמיד טיעון טוב נגד מפעל מזהם, משק מתועש (ולא מתועש) או הדחת 9 ליטר לביוב כל פעם שמורידים את המים. הטבע פה רק מפריע.

באותו אופן, לא קשה לוותר על הטיעון ש"יש הומואים בטבע" המלווה בדוגמאות חייתיות כאלה ואחרות. טיעון זה, המתבסס על הכח של הטבע להפוך תופעות לנורמליות, משמש את אלו הרוצים לזכות באישור חברתי על נורמליותם. בעוד שהטיעון יכול להוות תשובה שמרנית לטענה שיחסי מין בין גברים אינם טבעיים, איפה הוא משאיר את הקהילה הטרנסג'נדרית, למשל? קשה למצוא התנהגות שנחשבת ל"טבעית" המקבילה לטיפולים משני מגדר. לא אחראי ולא סולידרי להשתמש בטיעון שמדיר חלק מהקהילות שלנו, רק משום שהוא נשמע מדעי. כל שימוש בטיעון כזה מחזק שוב את האבחנה בין טבע לתרבות, מחזק את הסמכות המדעית לפרש את הגופים שלנו, ומחליש את סמכותנו שלנו לפרש את גופנו כרצוננו. כך גם נחלשת מאד עמדתנו כישויות פוליטיות עם דרישות חומריות לצמצום הסבל.

עוד דוגמא מאירת עיניים לדיכוי הטמון בטבע אפשר לשמוע בביטויים "טעות של הטבע", "פריק של הטבע", "מוטציה" וכו' המשמשים להעלבת מי שגופו/ה אינו תקני על-פי הנורמות החברתיות. אפליה כנגד נכות/ים מבוססת על מודל רפואי הרואה בנכות "טעות של הטבע" ("נכים לא היו שורדים בטבע, זו הטכנולוגיה שמקיימת אותם").

החשיבה הרפואית מבוססת על האבחנה בין חולי לבריאות, ובריאות מוגדרת, בדיוק כמו יופי, כמצב אידאלי שהוא תקן אחיד לכולםן. מדע הרפואה על ממסדיו השונים הוא המוסמך לפרש את הגוף כחולה או בריא, תקני או טעון תיקון. המדענים-הרופאים הם המושיעים והאוכפים של התקן הבריאותי. נכים במודל הזה הם מסכנים הזקוקים לעזרה. נכים הגאים בנכותם ולא מבקשים לטשטש אותה או להירפא ממנה פשוט לא קיימים על הרדאר של הרפואה, כי לא יתכן שמישהי תרצה להיות עד כדי כך לא טבעית.

טבע האדם

וכמו שהרפואה מוסמכת להשיב למוטב את גופינו הסוטים, הפסיכיאטריה ממונה להשיב למוטב את נפשותינו המושחתות. ואת זה עושים באמצעות טבע נוסף: טבע האדם. כל המקצועות ההומאנים: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ניהול – כולם מנסים לבסס טענות על טבע האדם. כי אם יש טבע פנימי בתוכנו, הרי שיבואו אלה שיטענו שהם מכירים אותו יותר טוב מאיתנו, ולא משנה אם קוראים להם פרויד או מרקס, ושלהם יש את השיטה לשחרר אותנו ולעזור לנו לממש את טבענו האמיתי, ולא משנה אם זה קומוניזם או פסיכואנליזה ואם אנחנו בהכחשה או בתודעה כוזבת, ובסוף אנחנו גומרות בגולאג או בבית-חולים פסיכיאטרי, חופשיות ומאושרות מתמיד.

גם זכויות האדם הן חלק מהבעיה, ולא חלק מהפיתרון. הזכויות האלה, ככתוב בהצהרת זכויות האדם של האו"ם, מיועדות לעזור לנו לממש את עצמנו כא/נשים. זו סיבת קיומן. הן מגיעות לנו כי יש הנחה אבסורדית שלכולנו יש איפשהו איזה טבע לא ממומש, איזה חלק שכמהה לגאולה, ורק בהינתן הזכויות הללו ניתן יהיה לממשו במלואו, ומהותנו האנושית תזרח למרחוק.

אין צורך כמובן לוותר על דרישות פוליטיות שהמאבק במסגרת זכויות האדם מקדם. חיים, קיום מינימלי, השכלה – כל אלו הן מטרות פוליטיות ראויות מאד, אך אפשר וצריך להצדיקן במסגרת אחרת לגמרי, ששואפת ליותר מפתק הצבעה ובית-ספר לכל צרכן/ית.

למי שבשלב הזה רוצה פשוט להקשיב ללב, לשמוע את הקול הפנימי או לעשות את מה שמרגיש נכון, אורבת עוד מלכודת אחרונה, אולי המסוכנת ביותר: הלב פועם בקצב הנורמה, הקול הפנימי הוא דובר צה"ל, ומה שמרגיש נכון זה ביטוי אמריקאי מתורגם רע. התחושות שנדמות הכי פנימיות ואינטימיות שלנו, בקשר לגוף, למיניות, לזהות, הפוטנציאל האנושי שלנו בכבודו ובעצמו הוא החשוד העיקרי.

המהות הפנימית שלנו נדמית כמעוז האחרון נגד הטוטליטריות הפוליטית, אולם תחושת המהות הפנימית היא שלוחתה היעילה ביותר של הטוטליטריות הזו, בזכות תחושה זו אנו מאמינות שעלינו להגשים את עצמנו ולהיגאל דרך פרוייקט פוליטי של זכויות אדם אוניברסליות. אוטופיה ליברלית שבה כל אחת היא חפשי לעשות דברים, כל עוד הם לא נגד המשטר הצודק כמובן.

אני רוצה פרוייקט פוליטי של אי-הגשמה עצמית. של בגידה במה ש"מרגיש לנו נכון". אני רוצה פרוייקט פוליטי שלוקח בחשבון שלעולם לא תהיה אוטופיה, שאוטופיה היא טוטליטריות, שקידמה היא מסוכנת כמו נוסטלגיה, שצורות חדשות של סבל נולדות מדי יום יחד עם זהויות חדשות ומרתקות ויחד עם דיכוי חדש-ישן בו יש להיאבק. ויותר מכל אני רוצה להפסיק להאמין לטבע, לפרשניו השונים, לטבענו הפנימי, לכל מאמצי הנירמול האלה בשם משהו גדול מאיתנו שנמצא בתוכנו או מחוץ לנו, שהוא חוק טבע או חוק מדינה או חוק אלוהי, ובכל מקרה יודע יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו.

3 תגובות ל-“הטבע מת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s