הילה

היום, כמה ימים אחרי שהילה מתה, אני רוצה לכתוב את הסיפור שלה. אבל אני לא מכירה אותו, ואני לא מכירה אותה. אנסה בכל-זאת לספר, כדי להתמודד עם שרירותיות מותה של מישהי, שגרה איתי רק כמה שבועות.

הילה הגיעה לגור איתנו לפני כחודש, ביחד עם דניאלה, אור, ויקי, אדם ושירן. הן הגיעו מ"שם". המקום שאנחנו יודעות לתאר היטב את מידותיו, את אורחותיו, את האוויר והטמפרטורה בו, אבל לא נדע לעולם לתאר איך זה לחיות בו. איך זה להיות כלואה עם עוד ארבע או חמש בכלוב כל-כך קטן, שבו פעולות החיים הכי בסיסיות כמו לנשום, לאכול, לחרבן, לעמוד, לשבת, לנוח, לישון – הן מאבק. ואין אפשרות לשום פעולה נוספת. מעל ומתחת וממול כלואות עוד אלפים באותם תנאים. מקום זוועתי, שבסופו רק מכונת חישמול, שאמורה לסתום את הגולל על שנתיים של עינויים. משם באה הילה.

הסיפור שלה אמור היה להסתיים, כמו הסיפור של מאות אלפי קורבנות התעשיה, במוות ממכונת החישמול של משרד החקלאות. במזל שלא יאומן הוא לא הסתיים כך. הילה וכעשרים מחברותיה חמקו מהסוף הזה וזכו ללכת על אדמה, לראות אור שמש, להתנועע בחופשיות. כל השאר חושמלו מבלי יום אחד של שלווה בחיים.

היא הגיעה בלילה, מפוחדת, ישנונית, והעברנו אותה ואת החברות שבאו איתה לחדר שלהן בחצר הבית. הכנו מראש מיטות ומוטות וכלי אוכל ומים, והשכבנו אותן לישון. הן היו עיפות מאד, השמש מזמן שקעה והן אוהבות לישון מעט לפני השקיעה.

ניסינו להבדיל בינהן. נתנו שמות. היה קשה לזהות אז ליד השמת רשמנו סימנים.

הילה נולדה ללא אב או אם. התנור סיפק חום לביצה ממנה בקעה. היא נולדה עם המון אפרוחות ואפרוחים אחרים במדגרה. מיד מיינו אותה, הפרידו מהאפרוחים הזכרים, שהושלכו לפח. שמו אותה בארגז של הנקבות, מיועדת למשלוח לתעשית הביצים.

אני לא יודעת אם היא אמיצה במיוחד, או ישנונית, אני לא יודעת מה מהמאכלים החדשים שנתנו לכולןם היא אהבה במיוחד. היתי רוצה להכיר אותה יותר, והנה, נגמר לי הזמן. נגמר לה הזמן.

הגוף שלה, שעוות במשך דורות של שליטה על התורשה, קרס. האם היתה זו מחלה באברי הרביה? אולי גידול ממאיר? קשה לדעת. הנזקים לטווח ארוך של החיים "שם" מרובים וקשים. אנחנו אמורות לצפות לשיעור תמותה מסוים אצל הניצולות. ובכל-זאת זה מוות. מוות שרירותי ומכעיס וכואב.

ומה אפשר לעשות כשאני מחזיקה את הילה בידים, רגע לפני שנכסה אותה באדמה? מה אפשר לספר על חייה? מה אפשר להבטיח לה?

אחשוב עליך לעיתים, הילה, ציפור חמודה וסקרנית. כשאראה אנשים קונים בסופר "עוף", כשאזמין ג'חנון וישאלו אותי "עם ביצה?", כשמישהי אחרת בשם הילה תתקשר להגיד שלום. אחשוב עליך ואנסה להמשיך לספר את סיפורך, אותו אינני מכירה מספיק, כדי שידעו.

4 תגובות ל-“הילה

  1. היכולת שלך להעניק לה סיפור העניקה לי בדרך מופלאה ומרגשת אפשרות להרחיב את המושגים שלי על "חיים", "סיפור", "קשר", "מוות", ובעיקר על "בעלות חיים", ומה שיש בחיבור הזה

  2. תודה גדולה לך, יעל, על השיתוף המעצים הזה. אני לומדת ממך הרבה (ומדילן גם!).

    someone, גם אנחנו בכינו אז ושם, ושוב היום בגלל מות אחר (טופו החתול) ובאמצע (אבא שלי) ובכלל זה כבר בלוג שיש בו שלושה הספדים. זה עוזר לבכות, ועוזר לבכות יחד.

    מקוה שלא עוד לתקופה הקרובה לפחות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s