מייל ללילך: מפלצת הזרם המרכזי המדומינת

בעקבות דיווח של לילך על דיון בנושא הסברה למען בעלי-חיים בעמותת שב"י, והשתתפות טרנסיות בהסברה הזו, כתבתי את הדברים הבאים. חשוב לי לצין שלא עקבתי אחרי כל הדיון ורציתי לבטא מחשבות כלליות ועקרוניות שלי בנושא, לאו דוקא להתאים אותן לטיעונים הספציפים שנשמעו, מה גם שאני לא חבר/ה בשב"י. עוד חשוב לי לצין שלמרות האופי התועלתני משהו של הדברים שאביא מיד, אני קודם כל עקרונית נגד הדרה מפעילות של טרנסיות או טרנסים ורואה בכך גיזענות.

לא פעם בהסברה למען זב"ח או פמיניזם או כל מטרה אחרת, ביחוד בהסברה שאמורה לפנות לקהל רחב, עולה השאלה האם להפסיק לחבר בין דיכויים כדי שהקהל לא יתקשה לקבל את המסר, או אולי לרכך את המסר, לארוז אותו בעטיפה קלה לעיכול. אולי להיראות נורמלים יותר בבגדים ובשיער? או לבחור חולצה פחות פוליטית? אני רוצה להתנגד בדברים שאכתוב כאן לתשוקה הזו, ואני רוצה להתנגד לה בשתי פנים: פן אסטרטגי ופן עקרוני.

מן הפן העקרוני, ברור שמדובר בהונאה על חשבון ההנאה. אנחנו אומרות דברים שאנחנו פחות מסכימות איתם, או פחות מגניב לנו להגיד. אנחנו לובשות בגדים שלא כיף לנו ללבוש. אנחנו מעצבות כרוזים שלא מלהיבים אותנו, אנחנו משקרות קצת לקהל וקצת לעצמנו בנוגע לעקרונות או לדרך הצגתם. כמובן, שאנחנו לא כאלה קדושות שכל מה שנעשה תמיד חיב להיות 100% משקף את מצבנו ברגע נתון, אבל פה נעשית הנחה לקהל מתוך ההנחה שהם (הקהל) צרי אופקים, גיזענים, ספישיסיסטים, טרנספובים ועוד. ההנחה הזו היא בעצמה מתנשאת וגיזענית.

מן הפן המעשי זו טעות אסטרטגית. תשאלו כל אשת שיווק והוא תגיד לכןם: אין זרם מרכזי (מיינסטרים). זו פיקציה. תמיד כשאנחנו מכונות את ההסברה שלנו לאיזה ממוצע מדומין של אנשים, אנחנו (אולי) קולעות לקבוצה הגמונית כלשהי, שאיננה הרוב בשום אופן (שום קבוצה יחידה איננה הרוב). כל מי שאי פעם עסקה בפירסום יודע שאת "קהל היעד" יש לפלח לפי המון נתונים רלבנטים, אם רוצות להתאים את המסר או דרך הצגתו. והפילוח יוצר קבוצות שונות, ואליהן יש לכון הסברה שונה.

הדימיון של זרם מרכזי כלשהו שאליו מופנית ההסברה שלנו יוצר תמיד הסברה שמתאימה ליהודים גברים סטרייטים ממעמד בינוני. זו טעות אסטרטגית גם בגלל ההחמצה של הסברה לזהויות אחרות וגם בגלל שזו הקבוצה שיש הכי פחות סיכוי שתגלה אהדה למסר שלנו.

צריך לעבוד אחרת. צריך לבדוק איפה יש לנו חפיפת אינטרסים עם קבוצות כלשהן (איך גיזענות נגד מזרחיות קשורה באופן מעשי בזכויות בעלי-חיים למשל) ואז ללכת וליזום שיתוף פעולה או מאבק משותף עם קבוצה שהאינטרסים שלה חופפים במשהו את שלנו. ולעשות את זה עם הרבה קבוצות שונות. וככה ליצור אהדה למסר, וסולידריות.

צריך להפסיק לדמין את הזרם המרכזי כי המפלצת המדומינת הזאת בולעת במציאות את הסיכוי שלנו להצליח במאבקים השונים. הדמות המדומינת של הזרם המרכזי מנצחת את המציאות המגוונת של הרחוב. העולם הרבה יותר מענין ממה שנדמה לנו.

זאת שעומדת מולי בדוכן יכולה להיות ביסקסואלית, או פעילת איגוד מקצועי, או חובבת דיסקו – בדיוק כפי שהיא יכולה (בו זמנית) להיות עובדת בבנק או אוכלת בשר. יש לכבד את יכולתה להתמודד עם הזהויות והמסרים שלנו. זילזול בקהל אף פעם לא משתלם ותמיד מורגש ע"י הקהל. היא עשויה להשתכנע דוקא בגלל שיש לי סרט אידס על החולצה, או כאפיה, כפי שזה יכול לא לשנות לה, או לעצבן אותה, או להתגלות לה בפעם הראשונה כמשמעותי. הבחור שלקח ממני כרוז, יכול שלא לזרוק אותו לפח דוקא בגלל שנראיתי לו קצת הומו והוא תוהה אם מספר הטלפון על הכרוז הוא שלי.

ויש כמובן לזכור גם, שדרישה להיות נורמלי בזמן הסברה מרחיקה מהתנועה את כל אותן פעילות נפלאות שאינן נורמליות (בתכלס, כמעט כולנו, לא?). כלומר, התעקשות כזו תשאיר את התנועה כתנועה ללבנים-סטרייטים-נורמלים-יהודים. יהיה משעמם ולא יעיל, הלא כן?

אז בפעם הבאה אולי לא תחביאי את השיער הורוד מתחת לכובע כשאת מתראינת בטלביזיה, או לא תחליף את החצאית במכנסיים רק כדי להיראות מכובד יותר, ובודאי שלא נדרוש מאנשות אחרות להיות נורמליות כשהן עושות הסברה איתנו. זה מדכא, זה פועל נגד המאבקים שלנו, וזה לא עובד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s