דברים שאמרתי לפני הקרנת הסרט "קברט"

ב 2 לפברואר 2011 הוקרן במסגרת הבי-מוביז (מועדון סרטים ביסקסואלי) הסרט המצוין "קברט" (בעיקר העריכה ממש ממש מעולה). אלו הדברים שאמרתי לפני ההקרנה, במועדון הרוגטקה בתל-אביב:

כשאני לחוצה אני נושמת וסופרת שלוש שניות: שלושים ואחת, שלושים ושתיים, שלושים ושלוש. אני בשנות השלושים לחיי. בישראל. בברלין בשנות השלושים. במועדון הרוגטקה מציגות דראג במחאה על עליית כוחה של המפלגה הנאצית. הערב תופיע כאן הזמרת האמריקנית המצוינת סאלי בולז. בקהל יהיו בריאן הבריטי ומקסמיליאן המקומי. המשולש הביסקסואלי של החיים בסרט מתחיל בפיתוי.

סאלי לא מוצגת כביסקסואלית. שתי הדמויות הביסקסואליות המובהקות הן בריאן ומקסמיליאן. בואו נסתכל עליהם כעל הביסקסואל הטוב והביסקסואל הרע.

בריאן הוא ג'נטלמן בריטי. מורה לאנגלית. מעמד בינוני נמוך כזה. מוכן לקחת אחריות גם על תאונות שספק אם הוא אחראי להן. מנומס. נאמן. עם עמדה פוליטית אנטי-פאשיסטית ברורה, שגם מסבכת אותו בקטטה. you are a man of strong convictions אומר לו מקסמיליאן אחרי שבריאן מסרב למתנה הפתינית שמקסמיליאן מגיש לו.

מקסמיליאן הוא חסר מחויבויות פוליטיות או אחרות. עשיר מאד. לא חיב לעבוד ולכן גם לא עובד. נהנתן. רוצה גם מזה וגם מזו. מנסה ואף מצליח לקנות ידידים וידידות בכסף. פתין. ציד. כשהמצב מתחמם בברלין הוא עוזב.

אם נמשיך עם הקו הזה אנחנו בסכנה. אנחנו עלולות להגיע למסקנה שבריאן בכלל לא ביסקסואל. מרוב שהוא "בסדר" וטוב ואחראי, הוא בעצם רק סטרייט שמעד, קורבן תמים של מקסמיליאן הצ'ארמר. ככל שמקסמיליאן יותר פתין וערמומי ונהנתן, כך בריאן יותר סטרייט ותמים ובישן.

פוסטר של הסרט קברט

אחד מהפוסטרים לסרט

ההופעות על במת מועדון הקיט-קאט בברלין משקפות את עלילת הסרט. במקביל לרומן המשולש וההדדי של שני גברים ואשה, מוצג על במת המועדון קטע הכולל שתי נשים וגבר. הגבר הוא מנחה הקברט, שגבריותו אמנם בלתי-תקנית בעליל. המשולש על הבמה לא הדדי. שתי הנשים נמצאות שם בשביל הגבר, היחסים בינהן בכלל לא חשובים. מה זה אומר על המשולש שמחוץ לבמה? האם יש להפוך גברים לנשים ונשים לגברים כדי להבין שהיחסים של מקסמיליאן עם בריאן לא חשובים? אכן, היחסים של כל אחד מהגברים הללו עם סאלי מניעים את עלילת הסרט, ואולי אף מובילים להריון, בעוד היחסים בין בריאן ומקסמיליאן נשארים עקרים, רומן חולף ללא השלכות מיוחדות. נראה כי הסרט מעדיף את הקשרים הסטרייטים על פני הקשרים ההומוסקסואלים.

"המחר שיך לי" שר במועל יד ובקול יפהיפה הנער הנאצי הבלונדיני באחת הסצנות המחרידות בסרט המאד משעשע-מחריד הזה. הביטחון בשירתו מוצדק: המחר, ובמידה לא מבוטלת ההוה, כלומר העבר שאנחנו מכירות כרייך השלישי, שיך לו. אנחנו כאן. הסצנה בה נאצים מכים והורגים את אחד האורחים הקבועים במועדון הקיט-קאט, ערוכה בחיתוכים אכזריים לתוך סצנה של הופעה במועדון. אלה החיים שלנו. מסיבת דראג, הפגנה אלימה ומעצרים – תסתכלו עליהם ותראו אותנו.

סצנה מתוך הסרט

כסף מניע את העולם

הדקדנס, אוירת ההפקרות המינית והפוליטית, הוא גיבור נוסף בסרט. סאלי רוצה להיות דקדנטית. מצליחה לעיתים, אולם קורים לה דברים לא דקדנטים בעליל: היא נכנסת להריון, למשל. או מאוכזבת מאביה, אותו היא מעריצה. שאיפתה של סאלי האמריקנית לחיים חסרי דאגה מזכירה את נסיונה של ארה"ב להישאר מחוץ למלחמה, נסיון שכשל בסופו של דבר. גם סאלי נכשלת ומגלה מעורבות רגשית למרות המאמץ להיות קלילה.

מקסמיליאן הוא דקדנטי מלידה. קודם שיפטרו הנאצים מהקומוניסטים, הוא גורס, אחר-כך ניפטר אנחנו מהנאצים. כך הוא ממצה את עמדתו הפוליטית האופורטוניסטית. אפילו אל מול הקהל המצטרף לשירת "המחר שיך לי", תגובתו מסתכמת במין פרצוף "מה אפשר לעשות". מה שחשוב הן ההנאות. הביסקסואל המובהק הוא הביסקסואל הדקדנטי, הלא מחויב, המשחק, שלא ניתן לסמוך עליו. כך מוצגת הביסקסואליות עצמה כמאפין דקדנטי.

לקראת סוף הסרט, ניתוק היחסים עם מקסמיליאן מסמן את ההתפקחות המינית והפוליטית לקראת האסון המתקרב. ההתפקחות לכאורה זו, מורכבת מהתמקדות של הסרט מרגע זה והלאה ביחסים בין סאלי לבראין – והביסקסואליות נעלמת. הדקדנס נגמר, השואה מתיחלה, ביסקסואליות היא רק שלב חולף, לא בוגר, אולי אפילו מטרים אסון.

המחזמר מוצג בתיאטרון

מתוך אחת הגירסאות הבימתיות

המיינסטרים של הקהילה הגאה, נקרא להם לרגע דומואים, עושים יד אחת עם משרד החוץ כדי לעודד תירות לישראל, להציג את ישראל כשוחרת זכויות אדם, כשעצים ניטעים כדי לכסות את הריסות אל-עראקיב. יש פה גם קהילות גאות אחרות: קויריות, ביסקסואליות, טרנסיות, לסביות, הומואיות, פמיניסטיות – שמצהירות התנגדות לציונות. הנאצים השמידו הומואים, הפעם הדומואים יהיו בצד הרוצח. על רקע החשש הסביר הזה, מנחם שיש התארגנות גאה אנטי-ציונית בישראל עכשיו.

שלושים ואחת, שלושים ושתיים, שלושים ושלוש. לא נשאר הרבה זמן. הגז, הגטאות – הכל כבר כאן. להקרין את "קברט" ברוגטקה, בישראל, בתחילת 2011; ולפחד, ולבכות, ולא לדעת מה לעשות. אני מתגעגעת לכל החברות שעזבו לברלין. ברלין של ההווה, שאחרי נפילת החומה, מתלכדת עם ברלין שבסרט, שלפני בנייתה של החומה, ועם ישראל, הבונה כל העת את חומת ההפרדה. למי שיך המחר?

2 תגובות ל-“דברים שאמרתי לפני הקרנת הסרט "קברט"

  1. פינגבק: מילולינות 3 – ד’ זה דומו | בלי גאולה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s