בעלי-חיים? זה לא טבעי!

ע קויריתהפוסט פורסם בגיליון 53 של המגזין המופלא ע' קוירית.
אתןם רוצותים לקרוא את המגזין.
אתם יודעות שאתן רוצים.

סטרייט חמוד שהכהעטיפה של הספררתי והיה לו כנראה צורך להביע תמיכה בקויריות שלי, הראה לי ספר שהוא קנה: לקסיקון של התנהגויות "הומוסקסואליות" של חיות. לפי דבריו ולפי דיפדוף בספר, מדענים נהגו לתעד התנהגות של בעלי-חיים תוך השמטת ההתנהגויות שנראו להם כהומוסקסואליות בתואנה שאלו הן חריגות שוליות ויוצאות דופן, שלא ניתן ללמוד מהן דבר על סוג בעל-החיים הנחקר. ההתנהגויות הללו מצאו את דרכן אל הערות שוליים, פתקים שלא פורסמו במחקרים הרשמיים וכו' ונאספו כאן לספר די עבה.

לפני שאני ממשיכה לנושאים אחרים חשוב לי להסב את תשומת הלב לכך שמדענים גנזו נתונים שלא הסתדרו להם עם הדימוי על בעלי-חיים שהיה להם בראש. המדע מלא חורים כאלה, וסמכותו מעורערת. חיות הן יותר ממה שא/נשים יכולים לתאר לעצמם דרך המדע וגם דרך פרדיגמות אחרות. ומשאמרתי זאת, אפשר לעבור הלאה:

יש בעיתיות רבה עם ניכוס ההתנהגות החיתית הזו לקטגוריה האנושית "הומוסקסואליות". כמו שיש בעיה להשתמש במילה זו לתיאור התנהגויות אנושיות בזמנים קדומים או בתרבויות לא-אדיפליות. יש לשער שהמשמעות של פינגוין זכר המאונן על גבו של פינגוין זכר אחר אינה דומה למשמעות של שני דובים (אנושיים או לא) המתגפפים יחד במערה או בסאונה. אבל נניח לרגע לדיקדוק הסוגני, ונכנה לרגע את ההתנהגויות האלה: חיות לא סטרייטיות. מה לנו ולהן?

כמובן שהדבר הראשון שבני-אדם רוצים לעשות עם חיות זה לנצל אותן. לכן חיות לא סטרייטיות מנוצלות כדי לבנות טיעון. הטיעון הולך בערך ככה: אם יש חיות לא סטרייטיות, ואם חיות הן טבעיות, הרי שזה טבעי להיות לא-סטרייט/ית. ניצחנו במשחק. הידד. פיכס.

למה פיכס? כפי שכתבתי ב "הטבע מת", הטיעון השלבי הזה בונה לגיטימציה רק לדברים שאפשר למצוא ב"טבע" ובכך מפקיר את כל ההתנהגויות האנושיות שאנחנו רוצות לתמוך בהן שאי אפשר למצוא להן מקבילה ב"טבע". מעבר לכך, הטיעון מבסס את ה"טבע" כתקן. מה שטבעי זה מה שנכון. וזה כמובן מסוכן ובעיתי מאד. וכמו שכתבתי שם, אין בכלל טבע, הוא הרי מת. אבל האפקט המעצבן ביותר של הטיעון הוא ההכפפה של בעלי-חיים שקורית בו. בעלי-חיים מובנים בטיעון הזה כפשוטים, פרימיטיבים ולכן "טבעיים", חסרי תרבות (המנוגדת לטבע), חסרי שפה, חסרים את המורכבות לבניה של זהות, מנהגים, נורמות, מגדר ועוד. ועל בסיס ההכפפה הזו, השיוך הזה של בעלי-חיים לתחום ה"טבעי" ובני-האדם לתחום ה"תרבותי", על הבסיס הזה מוצדק הניצול הרצחני היומיומי של בעלי-חיים.

אני רוצה להפוך את הטיעון הזה על ראשו: אם להיות לסבית זה לא טבעי, ויש חיות שהן לסביות, אז חיות הן לא דבר טבעי.

לחיות יש שפה, רגשות, מחשבות, שקרים, אינטריגות, נאמנויות, חברויות, כעסים. לחיות יש אינטרסים ותרבות ומגדר והתנהגויות מגדריות ספציפיות שנלמדות במהלך חיהן. לא לכל החיות יש את אותם הדברים, לא אצל כל סוג יהיה לנו קל לראות את זה, אבל חיות הן לא פשוטות ולא "טבעיות" יותר או פחות מא/נשים. וכן, (גם) בגלל זה אסור לאכול אותן.

7 תגובות ל-“בעלי-חיים? זה לא טבעי!

  1. "אם להיות לסבית זה לא טבעי, ויש חיות שהן לסביות, אז חיות הן לא דבר טבעי" – כ"כ הפך להיות הטאגליין שלי.

    ובאופן אישי אני אשמח למצוא הרבה קוויריות בטבע. בחיק הטבע. לסביות טבעיות ופראיות.

  2. יוסףה ♥
    עוררת מחשבות טובות אצלי על השימוש בטבע כתקן.
    ניסיתי לשחזר את הפעמים שאני עשיתי את זה בעצמי והשתמשתי בטבע כך, בעיקר בוויכוחים על הומוסקסואליות ועל הימצאותן של התנהגויות "הומוסקסואליות" בטבע.
    תודה שגרמת לי לחשוב על זה ולהיות רגישה יותר.

  3. תודה, כרגע נתת לי את אחד הטיעונים המרכזיים לפרק בספר שלי על ביסקסואליות (!), שיעסוק בביסקסואליות ובעלי חיים.

    אני רוצה להרחיב ולהעיר שחלק מהשימוש בבעלי חיים על מנת לבסס "טבעיות" של נטיה מינית טמון במחיקה של הביסקסואליות בהתנהגויות שנצפות: הצד הסטרייטי מתעלם מהתנהגויות חד-מיניות, והצד ההומואי מתעלם מהתנהגויות מעורבות-מינית. אני רואה פה תופעה שמעידה בצורה מאוד מעניינת ומורכבת על איך שדיכוטומית ההטרו/הומו מבוססת על הדחקה/מחיקה של האופציה הביסקסואלית. כלומר, נעשה כאן ניצול סימבולי של בעלי החיים על מנת לחזק את אותה דיכוטומיה.

    עוד חיבור מענין הוא שביסקסואליות לעתים נתפשת כטבעית "מדי"/קרובה "מדי" לטבע, ולעתים כלא טבעית בכלל: ברמת "הטבעיות", ביסקסואליות מדומיינת כמיניות פראית, חייתית, חסרת מעצורים ושליטה, מקושרת למצבים "פרימיטיבים" וצורות חיים נמוכות; ואילו ברמת "הלא-טבעי", ביסקסואליות מדומיינת כלא קיימת, כבלתי-אפשרית, כשקר או כ"בחירה" (בדיכוטומית הבחירה- אל מול- נולדנו-ככה).

  4. יוסית,
    את מעולה באופן לא טבעי🙂
    סיפורון: כשעברתי ברחוב רוטשילד לפני שבוע עצרתי ליד ספסל שישבה עליו מישהי שמכרה בובות מצמר. היה לה כלבלב קטן שהתלהב ממני ורצה ליטופים שבמהרה הובילו לכך שהוא התחיל לאונן על הרגל שלי. המוכרת ניסתה לעצור אותו בטענה שזה לא יפה ולא טבעי. אמרתי לה שלי זה לא מפריע כרגע, ואם לו זה נחמד הוא מוזמן להמשיך. בשלב כלשהו ניסיתי לעצור אותו כי רציתי ללכת, והוא התעקש להמשיך כמה פעמים, לפני שהוא עזב אותי. דווקא היה בזה משהו נחמד. זה שהוא, כלב קטן ולכאורה חלשלוש, לא שם עלי ועל ה"אדוניות" שלי, ופשוט בא ואונן עלי כרצונו היה בזה היפוך כוחות מעניין. המשכתי לדרכי עם הרהורים משועשעים ורגל מעט לחה…

  5. שירי, מעורר ציפיות ומרגש שאת כותבת ספר! איזה יופי🙂 המון בהצלחה (אני גם עוקבת אחרי החדשות והציטוטים מהספר בבלוג שלך). לכבוד הוא לי שהתאפשר לי להתחבר לרגע קל לפרויקט המוצלח הזה שלך.

    התובנה שביסקסואליות מושוית בדרך כלל לחיתיות יותר "פשוטה" או "קדומה" (והנה החלזונות שוב צצים כדימוי לא מתאים) מאד משמעותית – תודה.

    לם, הסיפור שלך קצת עושה לי קצר בראש. יכול להיות שהדרך היחידה להגיב לקצר הזה היא קלילות ושעשוע, כפי שאת כותבת בסיום. אחרת יש פה יותר מדי הסתבכויות והשתמעויות טאבו-איות: סקס בין מינים שונים של בעלות-חיים (ואחת מהן היא אדם!), סקס ללא הסכמה, יחסי כח קיצוניים מאד (לאיזה כיוון? רגע…) כלומר – מצב שיוצר בילבול יסודי מאד…

    יש מסורת כזאת של סיפורים קצרים או חידות שנקראות 'קואן'. הקואן הוא מצב שיש להרהר בו כי הוא מכיל פרדוקס שמצביע על גבולות התפיסה שלנו. אמורות לעשות עם זה מדיטציה ולהביא את המחשבה למבוי סתום כדי שצורה מפותחת יותר של תודעה תעלה.

    בלי להאמין בצורות מפותחות יותר או פחות של תודעות, אני מאמץת את הסיפור שלך כקואן להרהר בו בסוף השבוע, עם חיוך בודהא קטן בקצוות מהסיבות שצוינו לעיל. גם לך תודה🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s