פוסט אורחת: אי המלצה. אי גאולה. סרט רע.

— את הפוסט שלפניכןם כתבה חברתי החדה מורן לבנת.

סאקר-פאנץ' - סרט גרוע

בקרוב בקולנוע ליד ביתכן. זהירות.

חברה המליצה לי על הסרט "סאקר פאנץ".

חבר אחר כתב לי שאחרי כמה דקות של צפייה בסרט הוא הסיט מבטו בגועל מהמסך. קינאתי בו על כך, כי אני לא האמנתי שהסרט יכול להיות באמת כ"כ רע, והמשכתי לראות, מחכה לגאולה.

נדמה לי אם כך שזה הבלוג המתאים לפרסם את מה שחשבתי על הסרט נטול הגאולה הזה.

ולהמליץ לכן בחום, כמעט בתחינה לשלומכן, שלא תראו אותו.

(ולכן גם לא אתנצל על הספוילרים בהמשך. במקרה הזה אני רוצה להרוס. ספוילר עיקרי – נשים מנוצלות בסרט הזה).

סרט על ניצול נשים, שמשתמש בניצול הזה באופן שנהנה ממנו הרבה יותר מדי, ושנהנה מהאסתטיקה של הניצול שהם יצרו ומחוסר האונים שלהן, נהנה ונהנה וחופר וחופר ומתפלש בו להנאתו שוב ושוב ושוב. באכזריות שנהנית מעצמה, בחולניות אונסת שמתעקשת להיות כזו לשם הסרט, לשם הנאתה, לשם המציאות.

לפעמים הנשים/ילדות הנאנסות בסרט נלחמות כביכול לחירותן, תוך כדי מופע חשפנות, במימד קיום בדיוני, מול ערפדים נאצים וכל מני, וגם זה רק כשגבר זר הוא הנותן להן את הפקודות והן ממלאות בצייתנות נטולת שאלות (הן למשל רוצחות תינוק דרקון, ככה סתם, כי ככה הוא הורה להן כתנאי לגאולתן).

בעצם אומרים לנו שם שנשים הן מושא להתעללות, בעיקר מינית, ואין הרבה מה לעשות נגד זה, חוץ מלהראות לנו את זה באסתטיקה קולנועית, וגם כשהנשים מתנגדות, בורחות מהבית, נלחמות באנסים, הן אינן ראויות לגאולה אלא לכליאה, אונס, סחר, זנות ומוות. גאולה תינתן, גם בקושי, רק למי שהיתה מלכתחילה ילדה טובה, חשפנית טובה בחשפנותה, שלא רצתה למרוד בכלל – לא בהורים ולא באנס-סרסור הסדיסט.

היו שנתקלו בהצגת הסרט ככזה העומד מול ניצול נשים, אבל הסרט משתמש בגוף שלהן באופן נצלני ומחפצן לאורך כל הסרט. מתענג על הניצול המיני שלהן באופן נוטף הנאה דוחה.

וגם מתענג על טריק סיפורי של משחק סכום אפס. רק אחת יכולה לקבל סיפור של גאולה חלקית, והשאר צריכות למות ו/או להיאנס.

ובואו גם נסיים בתמונה אסתטית מזוויעה-מוסרנית-מתפלשת של בחורה בלונדינית חצי ערומה בקוקיות קשורה לכסא, שגבר במדים, ספק מציל ספק מנצל, ישלוט עכשיו בגאולתה המאוחרת מדי.

להשתמש בהנאה קומיקסית כזו בניצול נשים, אונס, כליאה, כפיתה, סחר, זנות וחיפצון, בלי להצדיק זאת בעלילה של סרט שמשתחררת מכל אלה, לפחות ככלים של הסרט עצמו, זה מסייט.

כשאותה חברה סיפרה לי להגנת המלצתה שהיא קראה בתקציר כי זהו סרט פמיניסטי מעצים נשים, רצתי לגוגל, מחפשת שם איזו גאולה בגרוש שתגיד לי שלא כל העולם כזה אכזרי. אני שמחה לומר שדווקא מצאתי שם נחמה מופתעת עם כל המבקרים כולם (שלרוב אינם ברי סמכות קולנועית עבורי) שזעמו והזדעזעו מהסרט כמעט כמוני.

אני רוצה לצטט את חלקםן. זה ארוך, אבל זה משחרר…

"הסרט לכאורה מדבר על חמש נשים הכלואות בתוך הכלא הגברי של פנטזיות מיניות פטישיסטיות, אבל הסרט עצמו הוא הכלא הזה. רוצה להיות כלא פטישיסטי? אל תתחסד לנו". (יאיר רווה)

"סרט רע לתפארת" (עכבר העיר)

"מזמן לא נראה סרט שמשפיל נשים כמו "סאקר פאנץ'". לא זכור מתי בפעם האחרונה סרט הוליוודי השפיל כל כך הרבה בחורות בצורה כה בוטה כמו ב"סאקר פאנץ'", והתוצאה היא פנטזיית פעולה נחותה וזולה… "סאקר פאנץ'" מתיימר להביא לידי ביטוי שחרור נשי והעצמה נשית, אך אט-אט מתגלה כי הוא דווקא מנסה להסית את הצופים להתייחס לגיבורותיו בצורה משפילה ונצלנית. … התוצאה הסופית אפקטיבית מבחינה קולנועית, אך מרתיעה וכמעט לא לגיטימית מכל בחינה אחרת. רתיעה זו נובעת מכמה סיבות. קודם כל, "סאקר פאנץ'" שוב ושוב מעמיד את הדמויות הנשיות במצבים שגובלים בפורנוגרפיה ואף בסנאף, וזה נראה כאילו שהוא משתמש בז'אנר הפנטזיה כדי לממש את הפנטזיות החולניות ביותר של יוצריו… הדמויות הראשיות מוצאות עצמן תחת טרור מתחילת הסרט ועד השנייה האחרונה שלו, והן כפותות, מעונות, אנוסות וכיוצא בזה ללא הרף, ובדרך כלל גם ללא מרבית פריטי הלבוש שלהן. סניידר מחפצן את הגיבורות בכל פעם שהן מגיחות למסך, ומקפיד גם לצלם אותן בזוויות שידגישו את נחיתותן… הופך את מצוקתן של החתיכות המעורטלות לחוויה אסתטית ומתענג עליה במצלמתו ככל האפשר עד שנחצה גבול הטעם הטוב. למעשה, לא זכור מתי בפעם האחרונה נראה סרט הוליוודי מהוגן שבו כל כך הרבה בחורות עברו כל כך הרבה השפלות בצורה כה בוטה.
…לאורך כל הדרך, ההעצמה והשחרור שלהן מתקיימות אך ורק ביקום הבדיוני, ובעולם האמיתי הן נידונו להישאר חלשות וכבולות. אם כך, סניידר למעשה לא נותן לעלמות הזדמנות להיחלץ מן המצוקה שלהן, והאמת היא שנראה כי הוא ממש נהנה לגזור כך את גורלן". (אבנר שביט)

"…סניידר עשה בקושי חצי עבודה ביצירת עלילה והיגיון פנימי לתסריט שלו… ולהצגה חסרת נימוק של בחורות נושאות נשק ולבושות בקושי …כל זאת בליווי קאברים פסאודו-פמיניסטיים …" (רייטינג)

"סאקר פאנץ'" הוא סרט כל כך יפה. … חוץ מזה, הוא גם סרט מאוד – אבל מאוד, ממש, לגמרי ובמידה קיצונית – גרוע… תחשבו על עותק מפוסל ביד אמן של "דוד" של מכאלאנג'לו, עשוי מגללי עיזים.

…את הגיבורה, שאת השם שלה אף פעם לא טורחים לספר לנו, אלא רק את הכינוי "בייבי דול" (ואחר כך עוד אומרים שסרטים הוליוודיים מתייחסים לנשים רק כאובייקטים מיניים). …אם כי לא הבנתי למה מישהי שכלואה בבית משוגעים תבחר לפנטז דווקא על כך שהיא בבית זונות….בייבי-דול שבבורדל שוקעת לתוך פנטזיה נפרדת (התירוץ לפנטזיות האלה הוא אידיוטי מכדי שאספר מהו אפילו)…שהעלילה של הסרט מטומטמת. ולא סתם מטומטמת, אלא מטומטמת באופן אגרסיבי, מעצבן ויומרני…. אני חושש שלזאק סניידר היה נדמה שהוא עושה סרט פמיניסטי. אלא מה, העצמת האישה לא עובדת אם אותה אישה לבושה בלי שום סיבה מיוחדת כמו חשפנית מחופשת לילדת בית ספר, אם היא מאופרת כמו זונה ונועלת עקבים גבוהים, ואם בכל פעם שהיא מזנקת בהילוך איטי כדי לשסף את גרונו של רובוט סמוראי ענק המצלמה מתמקמת באופן מדויק בנקודה שתאפשר חשיפה מקסימלית של התחתונים שלה… סוף הסרט כל כך מתועב, כל כך מטופש…אלוהים, כמה שהסוף הזה היה דפוק". (עין הדג)

אז אחרי שהתנחמתי והתחזקתי בביקורות על סרט רע, ראיתי רצף של סדרות טלוויזיוניות מרתקות וטובות ומעוררות מחשבה (כמו the killing וקרניבל). ואתן יודעות מה? אני כבר לא יודעת מה עדיף, כי גם שם בכולן תמיד איזה אונס של אישה או כמה תורם להם לעלילה, וגם איכשהו בדר"כ מסתבר בסוף או בהתחלה שהיא היתה זונה מסוג זה או אחר. ואז שאר הדמויות יכולות להתממש כמוסריות על ההזדעזעות שלהן מהניצול, בו בזמן שזה לא ממש נורא מבחינתןם להמשיך בעלילה כשאותן נשים ממשיכות להיות מופקרות, או מתות, או גם וגם. והנורמליות והלגיטימציה של כל זה מצלקות לא פחות מהויזואליה של הסנאף הזה.

5 תגובות ל-“פוסט אורחת: אי המלצה. אי גאולה. סרט רע.

  1. אני חובבת נלהבת של טראש קאמפי.
    ואני לא רואה סרט רווי אונס כחלק מהקטגוריה המהנה הזאת…

    מורן
    פוסט אורחת
    לא פוסטמודרנית

  2. איזה קטע, אני במקרה נתקלתי בסרט הזה לפני כמה שבועות. ראיתי ממנו רבע שעה והבנתי שהוא כה לא מתאים, בדיוק מה שכתבת פה. פשוט הפסקתי. אני שמח לשמוע שצדקתי, שהבנתי בזמן שהוא גרוע. נשים כלואות שחייבות לחשוף את עצמן בכפיה? לא בשבילי.

  3. פינגבק: מילולינות 4 – פוסט אורחת: ומותר לאהוב | בלי גאולה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s