לפני קדיש

דברים שאמרתי על קברו של אבא שלי, מיקי (שלמה) מקייטון, במלאת שלושים למותו. עמדנו יחדיו אחי ואחותי, אשתו, בתה ושני בניה, אחיותיו ואחיו של אבי, בנות ובני דודי, וחברות וחברים של אבא שלי ושל אשתו. כמה עשרות א/נשים.

אבא שלי - סבא מיקי - עם הנכד כפיר

אבא שלי - סבא מיקי - עם הנכד כפיר

"בדרך לאילת התלבטתי אם להסיר את הלק. בנסיעות קודמות לאילת התלבטתי בכך הרבה פעמים, בגלל אבא שלי. הרגשתי שקשה לו עם זה ושזה מביך אותו. ברשותכןם אומר לו כמה דברים לפני הקדיש:

היית לי אבא נהדר. לקחת אותי בחורף הירושלמי ליער לקטוף פטריות אחרי הגשם. בקיץ העפנו עפיפון. סיפרת לי סיפורים מהתנ"ך, הכרת לי את הים ואת בית המלאכה שלך. חיבקת אותי בנדיבות ונטעת בי ביטחון. ואז מתת. לא לפני חודש. איבדתי אותך לראשונה כשהיתי בן שלוש-עשרה וחצי.

מצאת מכתב בחדר שלי, והבנת שאני הומו. קרע נפער ביננו. החינוך שקיבלת והכלים שהיו בידך לא הכינו אותך למצב הזה, ולא הבנת שהיתי צריך אותך אז כאבא, יותר מאי פעם. התרחקת.

התגעגעתי אליך ורציתי להיות ילד טוב, שתהיה גאה בי. ואז החלו הגירושין מאמא. הרצון שלי לפיס אותך התחלף בכעס. כעס על הגירושין, על שהתרחקת ממני, ועל מה שעשית לאמא.

בעשר השנים הבאות הינו מרוחקים. הדברים שהיתי הכי גאה בהם גרמו לך את המבוכה הקשה ביותר. השתתפתי בשינוים היסטורים ביחס החברה ללסביות, טרנסים, ביסקסואליות והומואים, והיתי שמח וגאה על כך, ואתה לא יכולת להיות גאה באומץ שלי, בכנות שלי, במחויבות שלי. התבישת בי.

כשהתאהבתי בפעם הראשונה – לא היית שם כדי להדריך אותי. כשהעמדתי פנים שאני סטרייט – לא היית שם כדי לחזק אותי, שלא אשנא את עצמי. כשצחקו עלי בבית הספר "הומו" – לא יכולתי לספר לך.

אבל בנינו גשרים מעל הקרע. השתדלת מאד להשתנות, ובעזרתה של עידית ושל אחי ואחיותי – הצלחת. כעשר שנים אחרי שמתת, שבת לחיים, לחיים שלי. שאלת אותי על אהבה, הכרת את אהובי וקיבלת אותם לביתך. גם אני השתדלתי לסלוח לך על השנים הקשות ועל הגירושין מאמא. גם מהצד שלי בניתי גשר, והצלחנו. נפגשנו באמצע.

היום אתה מת שוב, והפעם לא תחזור אלי יותר.

רציתי שתשמח בי כמו שאני, בלי תואר אקדמי, בלי אשה וילדים, מוזר כפי שאני. רציתי שהטבעונות שלי תשמח אותך, שהאהובים שלי ישמחו אותך, שהפעילות הפוליטית שלי תשמח אותך – פשוט כי אלה הדברים שמשמחים אותי. זה כבר לא יקרה.

בבית החולים ביקשת ממני שאספר לך על אחד מאהובי. סיפרתי קצת לפני שהתעיפת ונרדמת. השיחה הקצרה הזו תישאר בלבי, כסימן להתקרבות שלנו. זה הרבה מאד. עשית בשבילי את הדבר הקשה ביותר – שינית את עצמך.

העפיפון שהעפנו כשהיתי ילד בירושלים ניתק לפני חודש מהחוט שלו ונעלם בשמיים. אני אוהב אותך, אבא שלי, וסולח ומתגעגע וזוכר אותך באהבה."

17 תגובות ל-“לפני קדיש

  1. כתבתי גם את הדברים הבאים והחלטתי לא להקריא אותם שם:

    "הדבר שהכי שימח אותך היה הנכדים. גם כשהיית בריא, ובמודגש כשהיית מותש וחולה. הנכדים היו האור הגדול בחייך. לא אביא לך נכדים, אבא. לא בגלל שאני הומו – יש הומואים שהם אבות לילדים. לא אביא לך נכדים כי אני לא רוצה. לא נעמוד פה, ליד הקבר, בעוד שנים ונגיד: חבל שלא חיית לראות את הילדים שלי, כי לא יהיו כאלה. התכניות שלך בשבילי לא התאימו לי, וזו לא אשמתך."

  2. אני אוהבת אותך מאוד, ומוקירה אותך על האומץ והחמלה שנדרשים על מנת לכתוב את הדברים האלה, ועל מנת להקריא אותם.

    אני גם שואבת השראה מהיכולת האדירה שלנו להזדהות עם הסיפורים של החברות שלנו, ועם הפוטנציאל האדיר לשינוי שההזדהות הזאת מסמנת.

    – 3> –

  3. תודה, יקירתי. מדהים לי שאת ואחרות מביניםות אותי, ותחושת ההכלה שההבנה הזו יוצרת מאד מאפשרת קיום.

    אני שותףה גם לתחושה שההזדהות הזו היא סימן לפוטנציאל שינוי גדול.

  4. מרגש עד דמעות (מוחשיות).
    מרגשת הדרך שלך להיפרד, שהיא כנה ואמיתית יותר מכל פולחן מוות מיינסטרימי מרובה כללים ומרחיק.
    מהעפיפון והפטריות ביער, לריחוק ובחירות החיים, ולפרידה בסיום. זה מרגש וזה מקסים וזה כ"כ מי שאתה, עם כ"כ הרבה רגש וחכמה וראיית אדם ושמחה במי שאת (גם אני שמחה במי שאת!) ובחירה במי שאתה, ובחירה בלראות מי שמח איתך, אבל להושיט יד גם למי שפחות.

    אני אוהבת אותך
    ומחבקת

  5. מאוד מזדהה איתך. גם הוריי עשו דרך ארוכה וקיבלו אותי, אבל זה תמיד בערבון מוגבל. כמוך, גם אצלי הוריי לא מבינים ובוודאי שלא שמחים בתפקיד שיש לי בקהילה הקווירית בארץ. שולחת חיבוק גדול, ושמחה שאת(ה) מי שאת(ה).

  6. תודה, דנה!
    מה שאת אומרת מזכיר לי משהו חכם שאמרה רות פרסר (האין כל מה שהיא אומרת חכם? איזו מאממת היא!): כשמדברות על קבלה והכרה בהקשר של הוריםות ללהט"ב בעצם מדברות על זה שאנחנו, הלהט"ב, נכיר בקשיים שלהםן (ההוריםות) ונקבל אותןם כמו שהןם… מצחיק ועצוב.
    ואכן הרבה פעמים העירבון מוגבל איכשהו. תודה שאת מה שאת! ותודה על הסוגריים (ההם עם ההיי).
    חיבוק גדול חזרה ואיחולי שמחה שתגיע גם מצד ההורים על הדרכים המאממות שלנו בחיים.

  7. היי יוסי,

    כרגיל, האומץ שלך לומר את מה שהכי נכון בשבילך והיכולת לעשות את זה בדרך שמייצרת את הגשרים האלה שתיארת של התקרבות והבנה, מדהימה ומעוררת השראה ומרגשת.
    הטקסט הזה מדגים היטב כמה היה לך חלק באפשרות של אבא שלך לחזור לחיים שלך ובאפשרות להיפרד ממנו.

    יכולה רק לאחל לאחרות/ים התקרבויות וגישורים ופרידות כאלה מתוך קרעים שנראים גמעט בלתי אפשריים לאיחוי.

    שמחה על כל ההיבטים של הפוליטיקה שלך, ואולי בעיקר על זה שאת כלכך טובה בלאפשר לאחרות/ים להתקרב אליה ככה.

  8. קודם כל – ניחומים וחיבוקים וירטואלים😦

    וגם: תודה. מסכימה עם טל(י) שדרושה המון חמלה והמון אומץ על מנת להגיד דברים כאלה. ומוסיפה ואומרת שאת אחת מהא/נשים האלו שתמיד מצליחות לתקשר, ולהעביר את הדברים הכי מורכבים והכי כואבים בצורות הכי רגישות והכי פשוטות.

    בהקשר הזה, אני גם חושבת על הפרפורמנס הקווירי של אמירת דברים כאלה לפני קדיש, סוג של ניכוס-מחדש של מרחב שאנחנו אף פעם לא באמת "שייכות" אליו. לוויות הן דבר כל כך מנוכר וכל כך תבניתי, וכאן דווקא הצלחת להבליח קרן של רגש אישי אל תוך המבנה הסגור הזה. וזה בפני עצמו גם דורש אומץ.

    3>

  9. היי יקירה,
    מה שכתבת מאוד ריגש אותי. מדהים אותי האומץ שלך להגיד ולסלוח.
    לגמרי וואו🙂
    תודה שכתבת ושחלקת
    אוהב אותך

  10. יעל ושירי ורונאל – תודה לכןם.
    אני בימים כאלה שהאוכל שלי יוצא לא טעים (הפתיתים רכים מדי, הלימון הכבוש מר ולא משמח, השמיר מציק לעצמו ונדבק) וזה מאד מנחם ומחזק לשמוע את הפידבק הזה מכןם.

  11. יוסי אחי/ותי
    ריגשת אותי מאוד, הקראים והאיחויים שלהם מצערים ומשמחים
    אלו החיים – משמח ומעודד לראות שיש לך חברים/ות תומכים ושהם לא חוששים להחזיר אהבה לך כמו שאתה מפיץ לעולם- היכולת שלך להתבונן על ההוויות הקטנות-גדולות הללו של החיים היא המוצא המיוחד שלך מאותם מלכודות טעונות שהחיים מפגישים אותנו איתן.

    אוהב אותך ואחבק אותך חיבוק לא וירטואלי בעליל שניפגש

  12. תודה, xhovavx יקר. [אני יודעת מי אתה, אבל לא רוצה לחשוף את שמך כי אתה לא חשפת]
    טוב ומרגש לי לקבל את החיבוק שלך – גם וירטואלי וגם לא וירטואלי.
    זוכרת גם את כאבך.

    אורי, טוב להיתקל באות חיים ממך כאן ובכלל🙂

    Abe, לא כל כך הבנתי מה רצית להגיד…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s