תינוקות של השב"כ

דברים שנשאתי בכנס סקס אחר 2012 ברב-שיח בנושא פונדקאות. הוצגתי כך: יוסףה מקיטון היא בוגרת התכנית הבין-תחומית של המכון הקוירי של גוטנברג, שבדיה. טבעונית מזה 20 שנה וחברה בקהילת זכויות בעלי-החיים. יוסףה היא פוליאמורי וחובב דובים, כלומר צ'ייסר. אין לה פייסבוק מטעמים אידיאולגיים, הכינוי שלו באטרף הוא: מקווה לדוב. בשנה האחרונה פעיל באגודה הבאר-שבעית למשיכת תשומת לב.

אז אנחנו בודדות. ואין לנו קהילה תומכת מספיק. אנחנו לא יוצרות את החברה שמתוכה יכולה להתכונן הסוביקטית שלא תגדל צאצאות. תהליך התכוננותנו מחדש כאחרות, כמורדות, הוא לא תהליך פסיכולוגי אוטונומי של שינוי עצמי, אנחנו צריכים את הקהילה שתיצר לנו עמדות חדשות. אנחנו חלק עצוב מהחברה המדכאת. אז אנחנו רוצים ילדים. כדי להיות נורמלים יותר, כדי להשתיך, כדי להיות אהובות, כדי לא להישאר לבד, רק לא להישאר לבד, בזיקנתנו, בצעירותנו. כדי לרצות את ההורים, כדי להיות מאושרים, חיבים להיות מאושרים כי אמא אמרה לא נורא שאת הומו העיקר שתיהי מאושר ועכשיו תנסה לא להיות מאושר, תנסי להיות ביסקסואלית עצובה. אמא תמות. תישארי לבד. אז תעשה ילד.

פונדקאות

אולי ילדה, אולי היא תהיה פמיניסטית. איזו אשליה. היא הרי תגדל ב MTV אפילו שאין לך טלביזיה בבית והיא תאכל חיות אפילו שאתה צמחונית והיא תהיה בסוף האישה הקטנה של איזה סטרייט כוחני כי ככה החברה הזו בנויה ואין גאולה בחינוך. את לא יכולה להציל אותה, גם אם אתה אמא שלה. את לא יכול להיות האבא של מהפכן. אין דבר כזה. מה קרה, פתאום כולם מאמינים בפסיכואנליזה קלאסית? היחסים עם ההורים הם חזות הכל? הילדות היא מקור כל הזהות והחיים? מה קרה לביקורת? אה, מדובר בילודה, הנושא שממוסס כל ביקורת.

הילדה תהיה סוכנת קטנה של השב"כ אצלכן בבית. השכנים יגידו: מה, הוא לא אוכל בשר? איזה מסכן. אמא שלך ואבא שלך ילחצו. יפתו בממתקים. לא תוכל להתנגד זמן רב. תמצאי את עצמך מבשלת דברים שלא חלמת לאכול, וטועמת אותם לראות שלא חם מדי. הילד יצטרך נורמליות כדי לגדול ועליך יהיה לספק אותה: בתי-ספר, גני-ילדים, טקסים. דילמות: כמה שונה להיות, כמה להביך אותו, כמה להעמיד אותו בקשיים. האם להשתתף בסרט פורנו פמיניסטי חתרני או שזה יביש את הילד? האם להיעצר בהפגנה על עיסקת טיעון של אנס או שהילדה צריכה עזרה בשיעורי-בית באזרחות?

אזרחות? פתאום אנחנו אזרחיות גאות? משתתפים במאמץ הדמוגרפי, נרתמות לגזענות. סרבו! זה כל כך ברור שמוזר לי לטעון את זה כאן, ובכל זאת הנה צריך, הנה אני מוקףת בחתונות והריונות ופונדקאות. פונדקאות שראשיתה ברצון להוציא את האשה, את האחרת, מהתמונה המשפחתית, הזוגית, הגברית. אם הראשית הוא ברצון להרחיק את האשה, אין להתפלא שהאחרית היא בפגיעה בנשים. והרי ראינו בהרצאה קודמת שאם מודל הורות הוא נגיש, הוא כבר יצור לעצמו מעריצים והצדקות, אז למה לא להנגיש מודלים אחרים?

חינוך הוא כאוטי, הרי לא נעשה את זה אחרת, די עם האשליות, זה לא תלוי בנו. גדלנו קויריות למרות הורים סטרייטים, אנטי-ציוניות למרות הורים שהיו צלפים בסדיר ובמילואים – וזה יכול לקרות גם ההיפך. וסביר שכך יקרה. כי העולם חזק מאיתנו ואין לנו קהילה תומכת מספיק, הרי בגלל זה אנחנו עושים ילדים מלכתחילה.

יום ה-לעולם-לא-אהיה-אב

ישנן תשוקות שלנו, כמו התשוקה לסטייק, שמן הראוי להשאירן כתשוקות ולא לממשן. המימוש העצמי הוא אויב והוא חשוד ואל לנו, דוקא כאן אל לנו, ליפול ברשת הניו-אייג'ית, הפסיכולוגיסטית של מימוש עצמי. חשוב לפעמים לבגוד בעצמנו. מימוש עצמי הוא תינוק קטן שהשאיר הסדר המדכא על סף דלת לבנו. עלינו לנטוש אותו, עלינו לבגוד בעצמנו.

אם אני קונה מחשב חדש שיוצר בסין כי בא לי על המהירות, כי הפלסטיק הורוד שלו קוסם לי, כי נמאס לי לחכות 10 שניות כל פעם שאני לוחץת על לינק – אז אני קונה מחשב חדש (ומתקיןה עליו לינוקס). אבל אני לא גאה בזה. בואו נפרגן לעצמנו ילדים אם אנחנו רוצות, אם אנחנו פוחדים להיות לבד, אבל בואו לא נעשה מזה דגל, סמל, מרד. זה לא מרד. זה ההיפך. ילדים? לא סיבה לגאוה.

33 תגובות ל-“תינוקות של השב"כ

  1. אביעד שטיר ותמר עילם גינדין אני מזמיןה אתכןם להשמיע את הטיעונים שלכןם כאן ולא רק בפייסבוק, איפה שסגור ומוגבל ועצוב. אביעד, קראתי (דרך חבר) שאתה חושב שהקוירים לא רואים את הפונדקאיות ממטר ורק רוצים להטיף לדומואים שיהיו כמוהם, כלומר ידגלו באידיאולוגיה א-הורית? יאללה, מותק, שיהיה לך אומץ לטעון את זה גם כאן, מול קוירית אחת שפעם חשבה שאתה מאד סקסי, ותשמח לענות לך ברצינות.

  2. יוסףה תודה גדולה על שיקוף-לב-ריאות-ראש-טרנד-קהילה מבריק חותכת כואב קורעת. לי יש גם פייסבוק וגם ילדים ושיתפתי (גם אותם) עם התודה הזאת.

  3. תלמה, יותם ואלבר – תודה רבה. משמעותי לי שאתןם אוהבות את הדברים. רלה – תודה וסאחה על האומץ לשתף עם הילדים. איך הרגשת לחלוק איתם מחשבות כאלה? וואו בריבוע אליך!

  4. איזה קישקוש קווירי. לכבוש את היצר? בבקשה! מסתבר שכל אחד מתבונן בכיבוש היצר מהזווית שלו.

  5. זה לא קשור באופן ישיר לפוסט (המהנה) שלך, אבל כן, אני חושב שהרבה קווירים שכאילו דואגים לגורל הפונדקאיות לא ממש מוטרדים מגורל הפונדקאיות; יצא לי בחודשים האחרונים להתווכח עם הרבה רדיקלים-בעיני-עצמם בעניין פונדקאות, והדבר הראשון שגיליתי היה שכולם לא פגשו מימיהם פונדקאית, לא דיברו מימיהם עם פונדקאיות, לא קראו דברים שהפונדקאיות כותבות בפורומים (סגורים או פתוחים) שלהן, או בבלוגים למיניהם. אפילו בדו"ח (המוטה מאוד) של אישה לאישה ליפקין וסממה מודות בחצי פה שבשורה התחתונה הפונדקאיות הישראליות העידו על כך שהן מרוצות מן הפונדקאות ולא מצטערות עליה, גם אם היו קשיים בדרך. למרבה הצער זה לא עולה בקנה אחד עם "קו המפלגה" לפיו הפונדקאיות הן בהגדרה קורבניות ומנוצלות, אז הרבה יותר פשוט להתעלם מזה.
    ועוד תיקון קטן – הן לא "רוצות להטיף לדומואים* שיהיו כמוהם". הן רוצות להראות כמה שההומואים איומים ונוראים, ולהרגיש אחרי זה יותר צודקות וחכמות וטובות. נטייה אנושית.

    *"דומואים", למי שלא מכיר, זה כינוי גנאי שמשתמשים בו בדיוק אותם האנשים שיורידו לך את הראש אם תעיז לקרוא להם ג'נדרקוויר במקום קווירג'נדר או דו-מינית במקום ביסקסואלית.

  6. (כתבתי קודם ואני רואה שלא התפרסם, אז אני כותבת שוב למקרה שהייתה תקלה. אם כבר שלחתי את התגובה הזאת – אנא הסרי אותה)

    מעתיקה ומדביקה מה שכתבתי בפייסבוק:

    אתמול בפאנל.
    זה בעצם לא היה נגד פונדקאות אלא נגד הלחץ להיות הורים, שזה נכון גם לסטרייטים. קיבל מיליון צחוקים ושעה מחיאות כפיים.

    ואחרי שאביעד כתב שהוא מכיר אותך מאז שהיית חיילצ'יק חמוד בשם יוסי, כתבתי כך:

    הוא עדיין חמודה, והאדם היחיד בכנס שהיה נורמלי לשמוע ממנו מינים מעורבים בשפה (כשנופר התחילה את החלק שלה במין נקבה – כולנו רוצות ילדים, המבנה המשפחתי הקלסי אמא אבא וילדה), אני והפונדקאית השנייה לא הצלחנו לשמוע מה היא אומרת מרוב צחוק. אבל היא הייתה חמודה, ובסופו של דבר אפילו הפמיניסטיות הבינו שכל עוד יש ביקוש (מצד נצלנים שעכשיו נוספו להם ההומואים האשכנזים הסיסג'נדרים טפו) והיצע (מצד נשים שלא מבינות וצריכות שיכפו עליהן את טובתן, שהפמיניסטיות יודעות יותר טוב מהי), תהיה פונדקאות. ומה שנשאר זה להסדיר את זה כך שלא יהיה ניצול, כי זה אני מסכימה שיכול להיות, במיוחד בעולם השלישי.
    הפמיניסטיות גם חושבות שפונדקאות צריכה להיות רק אלטרואיסטית (כלומר חינם), שזה לא נכון בכל כך הרבה רמות שאני שוקלת לכתוב על זה פוסט.

  7. אמיתי ונכון ובמיוחד קשה להגיד בציבור ואפילו (אולי במיוחד) בסקס אחר. אז תודה ובבקשה עוד ועוד.

  8. "הילדה תהיה סוכנת קטנה של השב"כ אצלכן בבית".. דימוי חזק שמצלצל אצלי נכון בהרבה מובנים שציינת. אבל מה.

    יש סיבות נוספות ללהוליד או לאמץ ילדים מעבר לפחד להיות לבד, שהיא מעט פשטנית, או מתוך לחץ להתנרמל. למשל נאנסת להכנס להריון. למשל ילדי אחותך צריכות בית. למשל היית כבולה במערכת יחסים הטרואית לפני שהיתה לך התמיכה לצאת מהארון. ולהבדיל אולי את ממש אוהבת ילדים, אולי את רוצה לחיות בקהילה רב-גילית. אולי את רוצה ללמוד מהמורות הכי טובות בעולם איך להיות קווירית אמיתית ופראית.

    אהובתי הדייקית יש לה ילדה. למרות שהיא מעולם לא רצתה להיות אמא. והיא תמיד שומעת בקהילתינו הסנובית אמרות בסגנון הקריקטורה שהצבת כנגד "מתרבים", ו"תודה שעשית רק אחד!", "זה לא מקום לילדים" וכהנה ביטויים מבודדים ומרחיקים, שאולי גם אני הייתי משמיע בשלב כלשהו לפני היכרותינו. אהובתי היא חלק מהקהילה, וגם הילדה שלה חלק, ואנחנו צריכים *לרצות* לעשות להן מקום, כדי לא לאבד אותן, והאפשרות ללמוד מהן דברים שאין לנו מושג עליהם, וכדי לחיות את חיינו יותר בשלמות. ואני לא מתכוון לומר ש"בלי ילדים זה לא שלם" או משהו כזה שאנחנו שומעות מהממשלה. אני אישית לא רוצה להוליד או לגדל ילדים, אבל אנשים בכל הגילים הן כן חלק מהקהילה שלי (שהיא המשפחה שלי).. או יותר נכון אני חלק מקהילה שלהם.

    יוסףה היקרה, לימדת אותי כל כך הרבה. אל תשימי אותי על הדיכוטומיה הזו "הומו נורמטיבי רוצה ילדים – קוויר רדיקלי לא רוצה ילדים". בתור קוויר פמיניסט רדיקלי אין לי שום רצון להשתייך לקבוצה שעויינת ילדים והורים, ואני מכיר יותר מדי קוויריות רדיקליות שאוהבות ומשתתפות בגידול ילדים בשביל הטיעון הזה. הן קוויריות רדיקליות שבונות את קהילתן כמרקם משפחתי רדיקלי ושלם. ילדות שגדלות בקהילה הזו הן חלק אינטגרלי ממנה, וחלקן גם מזדהות כקוויריות בבגרותן (מן הסתם הבחירה כולה שלהן).

    מצרות על כך שאין להורים תמיכה בקהילה שלנו ועל כן הן נדחקות לשימוש ותלות במוסדות (הטרו) נורמטיביים וציוניים? – בוא נספק את התמיכה והמסגרות האלו לחברותינו בתוך הקהילה. אותה הקהילה שכבר הסכמנו, נדמה לי, שאיננה מורכבת רק מצעירימ-ות לבנות רווקים פוליאמוריות עם מקצועות חופשיים.

  9. אני מסכימה עם כפיר. גם אני בחרתי לא ללדת ושמחה ושלמה עם זה. גם אני פמיניסטית רדיקלית קווירית וגם אני רוצה עולפ פלורליסטי בו כל אחד ואחת תחייה כפי שהיא באמת רוצה ולא חייבת ושכולנו נרגיש נוח בקהילה שלנו.

  10. סער וקרן תודה!

    אנונימי, המושג של יצר הוא לא בדיוק המושג המודרני של "עצמי" פנימי שיש לגלות ולצית לו. אמנם יש קוי דמיון, אך גם קוי שוני, ובהחלט ישנם יצרים שלא צריך לספק אותם, אני לגמרי עומדת מאחורי האמירה הזו. מה, לדעתך כל יצר צריך לספק?

    אביעד, תודה שבאת גם לכאן (וכיף לפגוש אותך וירטואלית). יכול להיות שיש קויריות שלא איכפת להן מפונדקאיות, אלו שאני מכיר (מ"הומואים נגד פונדקאות") דוקא איכפת להם, ולפעמים הנקודה היא בכלל לא אם מישהי מרגישה נוח עם פונדקאות, כפי ששמת לב, הטקסט שלי פחות נוגע לנושא הזה הפעם (כתבתי גם באופן יותר קשור לפונדקאיות בפוסט אחר).

    הטענה שלך שאני (או אנחנו) רוצות להראות כמה שההומואים איומים ונוראים היא לא נכונה. פוליטיקה מסוימת היא נוראית, בין השאר כזו שלא מכירה בפריבילגיות שנותנת הזהות של נושאיה. להומואים יהודים אשכנזים ממעמד בינוני ומעלה יש יותר פריבילגיות והרבה פעמים הם משתמשים בהן על חשבון קבוצות מוחלשות אחרות. אלו מהם שעושים את זה במסגרת פוליטיקה אסימילטיבית יכונו בצדק "דומואים" על שום רצונם להיות דומים לסטרייטים, גם באופני הדיכוי של לט"ב אחרות.

    וכן, זה חשוב להגיד ביסקסואלית ולא דו-מינית, וג'נדרקוויר ולא קווירג'נדר. "דומואים" היא מראש מלה שמזהה את העמדה הפוליטית של מישהו, לא את הזהות המגדרית או הנטייה המינית שלו.

    יערה, הפארודיה הרקומה ששמת יפהיפיה בכל קנה מידה של ביקורת ופארודיה. חשוב לי להגיד מולה שאני לא שונאת ילדותים (ואני לא חושבת שאת שונאת ילדיםות), פשוט כי המרחב הפרשני ליצירה הרקומה הזו הוא גדול מאד ושלא יבינו אותי לא נכון.

    חנה ספרן, אני מסמיקה ונרגש לקבל כזה חיזוק ממך!

    כפיר – אתה מאד צודק. יש המון סיבות נוספות לחיות עם ילדותים או ליצור ילדיםות, חלקן טובות, חלקן לא. בכל מקרה ילדותים שכבר כאן צריכיםות לקבל את מלוא האהבה וההערכה וגם המבוגרים שמטפלות בהןם, ואני לגמרי רואה אותןם כחלק מהקהילה שלי. יש ילדות שאני אוהב ויש כאלה שלא (נדמה לי שקוראות לזה אופי) אבל זה לא קשור לעמדה העקרונית שצריך מסגרות תמיכה להורותים וצריך לכלול מחשבה רב-גילאית במרחבים שלנו, ואם יצא שהטקסט שלי מטיח אשמה או שולל לגיטימציה – סליחה על כך.

    עם זאת, ובכך אני מתיחסת גם לדבריה של תלמה, גם בעולם פלורליסטי, צריך לשאול שאלות על בחירות החיים שלנו, ובעיקר צריך לפתוח סדקים וליצור לגיטימציה לצורות חיים לא מקובלות. כי אם נשאיר את זה ברמת "שכל אחד תעשה מה שהיא רוצה" לא נצליח ליצור פוליטיקה ביקורתית.

  11. פינגבק: על רקע פוליטי « האחות הגדולה

  12. יוסףה זה לא בגלל שזה עולם פלורליסטי שהוא אוטומטי שיטחי והמשפט " כל אחת תעשה מה שהוא רוצה" מתייחס לצורת חיים ולא לחוסר מוסר

  13. הוי יוסףה יקירתי.
    לצערי, לא עלה בידי להגיע למושב בו דיברת בכנס; ואיזה שרות מדהים עשית לנו כשהעלית את הטקסט לכאן.
    תודה על דברייך החכמים והנוקבים ועל התזכורת הנחרצת שכאשר מדברים על אי-הולדה, אין משמעו להפסיק לאהוב את הילדותים שבחרנו לאהוב (ולעדות – כל הילדיםות שאני מגדלת כל השנים ושאף אחד מהם לא ילדתי).

  14. הי תלמה וציפציף!

    תלמה, לא התכונתי גם אני לחוסר מוסר, אלא יותר להנחה שאפשר לעשות מה שרוצות, כלומר שהרצון עצמו איננו חשוד, ולדעתי הוא כן חשוד. לפעמים אנחנו רוצות משהו, ועדיף לנו לא לעשות אותו לא [רק] כי הוא מזיק לאחרות. אני מנסה לצאת מהשיח הליברלי של "כל עוד את לא פוגעת במישהי אחרת" ולהיכנס יותר לשיח של החשדה של הרצונות שלנו. לבחור להיות עקרת בית, למשל, לא פוגע באף אחת, אבל תסכימי איתי שבאקלים הפוליטי שלנו זו בחירה שהיא לפחות חשודה. לא שהיא לא לגיטימית, לא שצריך בכל מחיר להימנע ממנה, אבל כן שצריך לשאול עליה שאלות.

    ציפציף – זו אכן תזכורת חשובה מאד, ותודה גם על הפירגון הנדיב וגם על ההדגשה החשובה. אגב, יש ילדותים בחיי: הילדותים של אחותי ושל אהובים – ואני אכן אוהבת אותם מאד. זה לא הילדיםות – זו ההולדה🙂

    • יוסףה זה דיון ארוך ונכון עד כמה "הרצון שלי" לא ניבנה ע"י חינוך לנורמות חברתיות. כמובן שכן. וזה התפקיד שלנו להעלות את המודעות בכל תחום לגבי "הרצונות שלי". אבל בסופו של דבר אצטרך לקבל את החלטתך לעצמך כי אם לא אז זה אומר שגם למישהיו יש זכות לכפות עלי רצונות אחרים נגד העדפתי אני. פוליטיקה זה לחשוף את שיטות המערכת הנורמטיבית לפרק אותם לגורמים להצביע על האפליות והגזענויות שיש בתוכם ולשכנע לבחירה יותר עצמאית ומוסרית.

  15. הי יוספה, בעיני השאלה של בחירה או לא בחירה, עם סיבה טובה או לא (בעיני מי?) לא כל כך הנקודה.

    אולי אנחנו כותבות וחושבות ממקומות מאד שונים? בקהילה (הקווירית) שאני חי בה יום יום אין ממש לחץ או ציפייה לעשות ילדים. קיימות משפחות ויש ילדות וגם יש די הרבה תמיכה בהן עד כמה שאני (בתור מישהו בלי ילדים) יכול לראות, אבל להיות ללא-ילדים זה עדיין בהחלט הנורמה המקובלת. לכן אני שואל את עצמי איזו לגיטימציה-לצורות-חיים-לא-מקובלות איננה שצריכה להווצר, ועל איזו התנרמלות את מדברת, ועונה לעצמי שאת כנראה מתייחסת לקבוצת אנשים כמו אלו שבתמונה שהצבת – הומואים לבנים ממעמד בינוני-גבוה. אשר מהלכי ההתמנרמלות שלהם משפיעים עלי באופן יום-יומי.

    באופן שבו הטקסט שלך למעשה מדבר רק על קבוצה מסויימת (שיש לה בכלל את האפשרות להתנרמל) אבל מדבר בכלליות על גידול ילדים בלי לעשות את ההבחנה הזו, מקיים שיח בין-גברי לבן שלא מבחין בהבדלים מעמדיים חשובים ויוצר אווירה עויינת בקהילה היום-יומית כלפי משפחות *באופן כללי*.

    אני מזהה את חשיבות הדיון הביקורתי על התנרמלות ובחירה, אך בואי נהיה ספציפיים במקומות שלהתנרמלות ולבחירות סגנון חיים יש כוח פוליטי דורסני, ובמקומות שלמעשים ולבחירות שלנו אין השפעה פוליטית כזאת. אני דווקא לא מוצא את הטקסט שלך "מטיח אשמה או שולל לגיטימציה", אבל הוא כן תורם לקיום קהילה עויינת-ילדים, הקהילה שאני חי בה יום-יום עם נשים שבחירות חייהן לא משנות לגיטימציה חברתית כהוא-זה.

    3>

  16. ואי, כפיר, ממש מענין – תודה. אני רוצה לבדוק אם הבנתי:

    הביקורת שלי, כיון שלא כיונתי אותה במיוחד כלפי הומואים-לבנים-מעמד-בינוני-גבוה, לא מבחינה בין מי שבוחרות לחיות עם ילדות/ים אך ממוקמות בשוליים (הכלכליים, המעמדיים, כל שוליים בעצם) ולכן בחירותיהן לא משפיעות הרבה (או בכלל) על החברה, לבין מי שגם בוחרות בחירות נורמטיביות אך ממוקמות יותר קרוב למרכז ולכן בחירותיהן מנרמלות יותר ומשפיעות יותר ויוצרות יותר לחץ? (גם הבחירות עצמן, כמו לחץ להוליד, למשל, וגם השלכותיהן של הבחירות, כמו לחץ לאשר פונדקאות למשל?) – זה נשמע לי ממש נכון.

    ובגלל שלא עשיתי את האבחנה הזו (בין שוליים למרכז, נגיד), אז בעצם התעלמתי מהמימד המעמדי ונוצר טקסט שמניח כמובן מאליו קורא/ת ממורכז. זה נשמע לי קצת פחות נכון, בעיקר כי דוקא כן התכונתי לדבר עם אנשות שאני תופסת אותןם כאיתי בסביבה הפוליטית-מעמדית-ובכלל. זה טקסט שנאמר בכנס "סקס אחר" שחתך הקהל שלו הוא אמנם מגוון אבל במנעד מסוים. קהל שדימיתי לזהות בו גם תשוקות לנורמליות (כמו גם בי, אגב) כולל תשוקות להולדה.

    אני חושבת שהפירוש שלך לטקסט לא מוזר, בהחלט אפשר לקרוא אותו גם ככה, ולכן מצוין שנדבר על זה פה. הכונה שלי היא לדבר דוקא קרוב, לסביבה "שלנו" תהא אשר תהא (קשה להגדיר גבולות לקהילה/ות). לכן אני רוצה לשאול איך הטקסט תורם לקהילה עוינת-ילדות/ים (וגם מה זו קהילה עוינת-ילדות/ים, לדעתך ומנסיונך) זה נראה לי הכי מענין וחשוב. וגם אולי קצת מהי הקהילה היום יומית שלך? איך היא נראית?

  17. מצטער אבל זו כתיבה קלוקלת ומבולבלת ובעיקר כושלת בהסתמכותה על הנחות של הכותב שמוצגות כאמיתות.

    אומר בקצרה: אם פעם תביא ילד לעולם תבין שכל מה שכתבת הוא קישקוש אחד גדול. אתה גם תבין את זה ביום שבו תחווה אהבה כלשהי אמיתית.

  18. פינגבק: הורות קווירית – פוסט אורחת | בלי גאולה

  19. לא הבנתי דבר אחד – מה הבעיה עם ילדים? ברור שילדים יחיו את חייהם ולא את חיינו וילכו בדרכם ולא בדרכנו. האם את/ה טוען/ת שכדי להישאר צלול במחשבתך ובדרכיך עדיף לא להביא ילדים שיסיטו את תשומת ליבך מהמאבקים החשובים בעיניך? כי פשוט לא הבנתי את הטיעון נגד ילודה בקרב הומוסקסואליים (סלח/י לי שאני לא מתמצאת במינוחים הספציפיים), מלבד ניצול הפונדקאיות.

  20. מעבר לדיון בפונדקאות, שכרגע נשים בצד, העליתי פה כמה חששות:

    1 – שהחברה תשתמש בילד/ה כדי ללחוץ על ההורה להיות נורמלי, וזה מנוף לחץ חזק ורציני. זה כמובן לא מחויב המציאות שכך יקרה, אבל "את פוגע בילד!" הוא משפט שיש לו גישה ישירה לגוף של ההוריםות, ותיהי בטוחה שינסו להשתמש בו.

    2 – חינוך זה דבר כאוטי ובהחלט יתכן שנגדל שוביניסט, למרות כונותנו הטובות. אם מדובר בילד מאומץת, שכבר ממילא היתה פה בעולם, אז פחות משנה, אבל אם יצרנו יש מאין שוביניסט חדש… קצת חבל, לא?

    3 – בהתחשב בהשקעה האדירה בגידול ילד/ה (גם כספית, גם זמן, גם השקעה רגשית ומחשבתית וכו') צריך לשקול את זה מול דברים אחרים בחיים, כולל כמובן "המאבק הפוליטי" אבל גם דברים כיפיים אחרים.

    אלה רק חלק מהדברים אבל נדמה לי שלהם כיונת בתגובתך, אם פיספסתי – נא לתקן🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s