זהות חדשה עם שזיפים

זה לא בלוג מתכונים. למעשה, זה המתכון היחד (עד כה). אם אני רוצה מתכונים אני הולךת למשהו דוב. אבל כיון שאחרי הפסטיבי המוצלח כמה מכןם ביקשו את המתכון לזהות חדשה בשזיפים, אז הנה הוא. הקדמה חשובה: אני לא באה להגיד שצריך להפסיק עם זהויות. אני יודעת כמה זה חשוב למאבקים על משאבים, על הכרה ועל קיום. המתכון נכתב כדי לשים לב גם לחסרונות. יכול מאד להיות שזהויות הן הכרח, ובכל מקרה זו פריבילגיה להיות מסוגלת לותר על זהות (אולי פה טמונה הבעיה המעמדית בקוויריות). אבל די להתנצלויות וקדימה לעבודה:

1. בדרך כלל אפשר להתחיל עם שאריות מהזהות הקודמת. תמיד משהו נשאר בצנצנת או נשפך על השיש ולא נכנס לתבנית של הזהות ההיא. צריך לאסוף את זה ולבדוק ממה זה עשוי ולמה זה לא נכנס אז.
2. לשים את השאריות בקערה עמוקה ולהוסיף נראטיב של סבל. נכון, נראטיב שלם נשמע בהתחלה כמו כמות מוגזמת של סבל, אבל זה יצטמצם בתנור. התפקיד של סבל במתכון זה להוסיף חשיבות ורצינות לכל הסיפור ולהתאים את הזהות לנורמות פסיכולוגיות רווחות.
3. אחרי שהסבל נספג זה הזמן לשים את הקערה בהקשר. בטוח יש בבית קצת פירורי מאבק אחר, או ספגטי זכויות – יש להניח אותם סביב הקערה ולחכות שיוצרו קורים דקים שקושרים את הזהות החדשה לפריטים שבחרת. זה יוסיף נפח לתבשיל, ויש חופש לבחור פריטים לפי מה שטעים לך כאן, או מה שנראה לך שיצליח.
4. את השלב הבא יש לבצע בעדינות ובזהירות: לערבב בכוס מים חמים כמה שזיפי האשמה קלופים. ההאשמה יכולה להיות מופנית כלפי זהות שהוכנה קודם, או כלפי המונוסקסיזם – אבל חשוב שזו תהיה האשמה ממוקדת. כשהשזיפים התרככו וספגו מים צריך לסנן אותם מהמים ולהוסיף לקערה.
5. לחמם את התנור לטמפרטורה של דיון לוהט בפורום אינטרנטי וללוש את תוכן הקערה, עם הקורים שנוצרו בשלב ההקשר. מהירות הלישה היא בקצב של סיסמאות בהפגנה. כשהתערובת קוצנית ומסובכת – להכניס לתבנית שיח מוכרת וישר לתנור. לאפות בערך שנה או עד שהקצוות נשרפים קצת.
6. להגיש קר עם שייק אגוזי אקדמיה.

טיפ: אם נשפך לכןם קצת על השיש, או משהו נשאר בצד – תשמרו את זה, זה מעולה לזהות הבאה שתכינו.