حماية انسانية ضد العنصرية // מגן אנושי מפני גזענות

יוזמה מעולה, עזרו נא להפיץ ברשתות חברתיות ובבלוגים. ניתן גם להעתיק ולהדביק את הטקסט למסרונים או פורומים – לנוחיותכןם בשתי השפות:

"حماية انسانية ضد العنصرية" هي مبادرة انبثقت خوفا من العنصرية الموجهة ضد الجمهور الفلسطيني من قبل اليهود .
هناك حاجة ماسة لمساعدة الفلسطينيين الذين يحتاجون لأشخاص يرافقونهم في ذهابهم الى مؤسسات حكومية داخل المدن وذلك خوفا من الاعتداء عليهم من قبل اليهود.

لذلك نرجو من الذين يستطيعون مرافقتهم ان يسجلوا اسمائهم ورقم هاتفهم  والايام التي يستطيعون تقديم المساعدة فيها.
ومن يريد أن يقوم بحماية والمساعدة عليه الاتصال على رقم: 0544907985

"מגן אנושי מפני גזענות" היא יוזמה שנולדה מהחשש לאלימות גזענית המופנית כלפי הציבור הפלסטיני מידי יהודים. כל יהודי/ה שיש לה/ו זמן פנוי יכול/ה לרשום את הזמנים והימים שנוחים לה/ו ללוות בהם מישהו/י פלסטיני/ית הזקוק/ה להגנה. מדובר בסידורים שיש לבצע בעיר, בקניות או בליווי למוסדות לימוד וכדומה. כל פלסטיני/ת החושש/ת לצאת למקומות בהם יהודים עלולים לתקוף אותו/ה, מוזמן/ת להתקשר ולקבל ליווי מיהודי/ה.

מי שמעוניין/ת לתת מגן אנושי, נא לשלוח מייל ל: yotamwpp@riseup.net
נא לציין במייל: טלפון, אם יש או אין רכב, איזור מגורים, ימים ושעות בהם תהיו פנויים/ות ללוות, ושפות.
במידת האפשר ימצא/תימצא מלווה לכל דורש/ת.

8 תגובות ל-“حماية انسانية ضد العنصرية // מגן אנושי מפני גזענות

  1. ההצעה הזו הזכירה לי את השיר הזה (מצוטט מהבלוג "עיר האושר של מרית בן ישראל). השיר מספר על המאמץ לגייס מחדש את החייל שמת:

    ונגשו החוקרים אל חריש אלוהים
    ובאת חפירה שנטבל
    חפרו והוציאו מתוך קברו
    את החייל שנפל.

    הם מזגו לו שיכר לוהט אל הגוף
    אל הגו הרקוב שנמצא
    ותלו עוד שתי אחיות בזרועו
    ונקבה ערומה למחצה.

    לפנים כלי זמר עם צ'ינדרארה
    ניגנו שירת לכת קולחת,
    והחייל, כמו שלמד
    התיז את רגליו מן התחת

    וגם הכוכב לא תמיד מצוי
    כי בסוף השחר מאדים.
    אבל החייל, כמו שלמד
    הולך אלי מות גיבורים.

    (מתוך "אגדה על החייל המת" , ברטולט ברכט, גלות המשוררים, מבחר שירים 1914-1956)
    ועוד באותו היגיון, גם זאת מאת ברכט האלמותי. אני מצטטת מהזיכרון: כיצד לחמם את עניי העיר בחורף? תופרים שמיכה ארוכה ארוכה שתכסה את כל העיר.

    • כי זה טירוף, ללוות פלסטיניות כדי שלא יתנכלו להן. לאן הגענו? לי נראה שליווי כזה מנציח את הראייה הסטריאוטיפית, את החרדות, את החשיבה המבדילה. אני מבינה שהמחשבה טובה, אבל לא זו הדרך. מה כן הדרך? לא יודעת. אולי לעקור, ככל האפשר, את הסטריאוטיפיות מהמחשבה. לחייך לכל אחת. ללמד את הלב שאין לי אויבות. אני עשיתי זאת לעצמי ומתנהלת ללא פחד, אבל זה לא קונץ גדול, כי באמת לא יכול לקרות לי כל רע. ואני אומרת למי שמסכימה לשמוע: לעולם אינך יודעת מאין תבוא הצרה, אז למה לפחד דווקא מאיקס? זה לא הגיוני. עדיף לא לפחד. בימים משוגעים אלה אני יוצאת מהבית עם כפייה. הפחד שיכול להיות לי הוא מיהודיות. אז אני מחייכת. וא/נשים מחזירות לי חיוך. ויש חיוך עם כפייה. בכלל, אי אפשר לדקור עם חיוך. הגוף לא מאפשר זאת. כמו שאי אפשר להתעטש בעיניים פקוחות. אז זהו. לחייך.
      ואגב, אני קוראת אותך כבר זמן רב וברק לא חסר לך.🙂

  2. יו, תודה🙂 ובהצלחה לך עם הכאפייה המחוייכת – גם זו דרך נאה להגיב למצב!

    אולי זה צפוי מצדי, אבל בכל זאת אני מחבבת ומכבדת את מה שכתבת, ועם זאת לא מסכיםה.

    יחסי הכוח בין הקבוצות אינן סטריאוטיפ, הן עובדה קשה לשינוי. הקהילות הפלסטיניות אכן מוחלשות יותר מאלה היהודיות (אם כי כמובן יש ניואנסים). כשרמת הגזענות עולה (עד לאן עוד היא יכולה לעלות?!?! ובכן, הרבה) אז יחסי כח אלו מתחדדים אף יותר. אני

    לא חושבת שחיוך היה עוזר ל 52 האזרחיות/ים הערבים/ות שנרצחו ע"י משטרת ישראל מאז אוקטובר 2000… הלואי שכן, אבל לא נראה לי.

    • כן, אבל גם ליווי לא יעזור. שירו של ברכט על החייל המת מציג השקעה לא סבירה בגיוסו של המת. גם בהצעה שלך יש השקעה לא סבירה במקום הלא נכון. כי אי אפשר לדעת היכן תתפרץ הגזענות. לאותן 52 שרצחה המשטרע זה גם לא היה עוזר. מה כן? אני קוראת בכל פה שלא להתגייס. אני מסתייגת מהמשטרע כמעט כמו מהצבא. אני גרה בירושלים. חברות מפחדות לבוא לעיר. ירושלמיות מפחדות להתקרב לתחנה המרכזית. אני כבר לא מדברת על העיר המזרחית והעיר העתיקה. אבו גוש ריקה בשבת. שוק רמלה לוד ריק. אני מנסה לא לשתף פעולה עם הפחד הזה. לגבי עצמי זה הולך לא רע. לגבי אחרות – אני לא יכולה להתעלם מפחדיהן, אלא רק לשדר להן שאני לא פוחדת. אבל ללוות פלסטיניות זה משדר פחד. אני מסרבת לפחד. מיהודיות. מפלסטיניות. מהצבא. כשאני רואה חיילות בקניון אני אומרת להן שהן מזהמות לי את המרחב האזרחי. אני מחכה להזדמנות לקרוא לאחת מהמנהיגות שלנו "רוצחת". בינתיים אני עושה זאת רק בפייסבוק או בתגובות לבלוגים. אין לי בלוג, אבל אם היה לי – הוא היה מוקדש לפציפיזם.

  3. טוב, זה גם בסדר שנסכים לא להסכים. אני רואה הרבה תועלת ביוזמה הזו, גם ברמה הסמלית שלה וגם ב(מעט) התועלת המעשית שעשויה לצמוח ממנה, ואני לא פצפיסט/ית, כך שאני מניח שיש לנו עוד אי אילו נקודות אי-הסכמה, אבל אנחנו שותפות לדרך בכל זאת, שכן המאבק הפוליטי מאפשר אמצעים שונים לאותה המטרה.

  4. הצטרפתי כמגן אנושית.

    הוספתי סעיף הצטרפות ללוות נשים. מציינת זאת כי אולי זו אופציה מגדרית מגןה שתאפשר הצטרפות לאחרות גם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s