מכתב פתוח לתוקפי הזנגביל ולמי שתומכים בהם

פעם כשהיינו טבעוניות וטבעונים, קרו גם דברים איומים באנונימוס, במאבק אחד, בשב"י. בכינו. אני לא הייתי בדיוק בלב הפגוע, קצת ליד, אולי בכליות. גם משם היה אפשר לראות שקשה. אבל כמה נורא שהיה, וכמה זעם קדוש שנשפך ושרף נשמות של צעירות וצעירים אידיאליסטיותים מאד, לא היה כדבר הזה.

לא באה קבוצה שתבעה לעצמה שם שהיה גדול עליה בארבעים מספרים ואז ביישה אותו עד עפר. פעם כשהינו טבעוניות וטבעונים זה היה כי רצינו לא להיות קרניבורים ובטח לא קניבלים. קניבלים מסתכלים על חברים שלהם ורואים ארוחה. משאבים. קניבלים מסתכלים על פעילות של ארגון, קבוצה, אנשים, אדם אחד לפעמים, הומו אולי, ורואים משאבים. והזעם הקדוש שורף אותם, הם רוצים את המשאבים בשביל הזעם הצודק והקדוש שלהם. והאדים מהשריפה מבלבלים, מסתירים את הקרע המדמם שנפער, שפערתם אתם. הקרע שפוצע את האחווה הטבעונית, הפצע שקורע את שיתוף הפעולה; כי אני לעולם יותר לא אשתף אתכם פעולה, אנשים קניבלים. אני יודעת מי אתם, באיזה שם קראתם לעצמכם, ואיך ביישתם אותו. לעולם לא אעביר לאיש/ה קישור שתשלחו לי. לעולם לא אחלק עלון שלכם. לעולם לא אארגן אתכם מיטאאוט פורעים קורעים ופוצעים שכמותכם – קניבלים.

leonhard_kern_menschenfresserin

פעם כשהיינו טבעוניות וטבעונים ידענו שגבריות בנויה מציד ובשר. ידענו שיש קשר למגדר. בגוף שלנו הרגשנו שעוני וגזענות ולאום מצטלבים ושכשאנחנו מסרבות לחלב אנחנו מסרבות לתרבות האונס וכשאנחנו מפגינות נגד הכיבוש אנחנו מפיצות גם טבעונות על הדרך. היה גם סינגל אישיו והיו ויכוחים כואבים מאד אבל בסופו של דבר אנשי/ות הסינגל אישיו לא היו השטן. היה אפשר להבין את הקשר הקפיטליסטי-פטריארכלי-לאומי ועדיין לעשות רק סינגל אישיו – ולהוקיר פעולות של אחרות. ולשאוב השראה מהן. והיה אפשר לקשר ולחבר מאבקים במילים עשויות מסטיקלייט ורוד, ועדיין לכבד את העבודה המדהימה של אלה שהתעקשו דווקא לא לחבר. לעבוד רק על זב"ח. אף אחת בסופו של יום לא היתה קניבל. לא הסתכלנו על החברות שלנו בעיניים בורקות מדולרים ולא זממנו להשתלט להן על התנועה, על הכסף, על הקהילה או על החברות. הלכנו לדרכנו ועשינו מה שהאמנו בו בלי להפוך את בנות הברית שלנו לארוחה.

בעלי-חיים הם חבריי, וחברים הם לא אוכל, הלא כן? אז איך זה שהאנשות שפועלות איתכם למען אותה מטרה, למען אותם בעלות-חיים, איך זה שהאנשות האלה הן האוכל שלכם? איך אתם לא שמים לב כשהשיניים שלכם נעוצות בבשר שלהן, בהשקעה שלהן, בזיעה שלהן? עדיין לא שמים לב כשאתם הורסים את מה שהן בונות; עדיין לא שמים לב כשאתם מפרקים את הבריתות העדינות, החשובות, שעליהן מתקיימת התנועה למען בעלות-החיים; עדיין לא שמים לב, אולי כי כדי לשים לב צריך שיהיה לב ואיפשהו על הדרך שלכם הלך לאיבוד, נשרף בלהט הצודק-תמיד-למען-המטרה-שריפה, אחים, שריפה-שואה-מותר-לעשות-הכל כדי למנוע שואה לא? אולי גם לאכול את החברות שלנו, אולי גם לאבד את הלב, אולי גם את המצפן והמצפון.

ואם אתם אוכלים חבריםות שלכם אז אתם לא חברים שלי.

6 תגובות ל-“מכתב פתוח לתוקפי הזנגביל ולמי שתומכים בהם

  1. קשה ומדוייק יוסית. מרגיש שכרגיל
    Your spot on
    ההשוואה לקניבליזם מבריקה, קראתי קצת בערך וויקי ששלחת וממש אחד לאחד
    איזה מעולה את

  2. וואי, כ"כ. איזו הברקה עם הקניבליות. הברקה עצובה, אבל הברקה.
    אוכל נשמות האקטיביזם שרק חושב להסיט את הכיוון של דיכויים, בקטע של במקום לאכול חיות בואו נאכל א/נשים.
    אני רוצה איתך גם שחרור חיות וגם שחרור מרחבי אקטיביזם מאלימות. וגם שיחרור משתיקה מול מקרים כאלו. תודה שאת לא שותקת.

  3. תודה דנה, להלהלה, לסבית ויודה🙂
    בינתיים הופצה הודעה מטעם הזנגביל על פעילות במקום, אני מניחה שאלו חדשות טובות, והלואי שהמשבר הזה בדרך לפתרונו. לחלאות שהתחילו אותו אין כפרה בעיני גם אחרי שיסתיים.

    • יקירי, שיהיה בהצלחה. ואני מקווה שיום יבוא, אולי בעוד כמה שנים, שכן תמצא מקום בלבך לסלוח להןם. בשבילך, יוסי אהוב, לא בשבילןם…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s