לאהוב חתולה, להיות קוף

אהובת לבי השבור,

כיוון שמעכשיו ועד עולם נמנעות ממני האפשרויות לומר לך כמה אני אוהב אותך בשפתך שלך (חיכוך ראשי מלחייך לצידי גופך) ולחוש בחיבתך אלי באותו האופן, כיוון שכך יישפכו פה מילים כדמעות. אספר מה שלימדת אותי. איך סדקת את מחסום העוצמה שניצב בינינו, שניצב בין בני-אדם ליצורים הנשלטים על-ידם. כך עזרת לי להיעשות לקוף, מסוג הומו-ספיינס, להיעשות לא-אדם: הסטת לפרקים את נקודת מבטי שברגיל תאמה את מסילות הכח האנושי.

רגעי ההסטה הללו הם הדבר החשוב ביותר שלמדתי בחיי עד כה, וידע זה נקנה במחיר כבד, אותו שילמת בכל שעה מחייך, וגם בשעת מותך שהבאתי עלייך במו ידי על מנת להקל על סבלך.

עצובה לבלי היכר ומתגעגע,
הקוףה שלך

 

ולחברותי בנות-האדם,

יחסינו עם יצורים חיים אותם אנו אוספים לביתנו (בין אם נקרא להן בגסות "חיות-מחמד" או נתחכם לכנותן "חַי-בֵרוֹת" וכד') יצמחו תמיד בצל עוצמתנו וכוחנו כבני-אדם. לנו ההחלטות כולן: האם נאסוף גורה זו אשר מיללת לעברנו ברחוב? האם נחפש את משפחתה קודם? כמה זמן נחפש? ומשאספנוה לביתנו, האם ניתן לה לצאת החוצה? באיזו תדירות ולכמה זמן? מה היא תאכל? מה בבית הוא שלה ובתחומה ומותר לה, ומה אסור? האם ישארו לה כל איבריה שהיו לה כשנפגשנו לראשונה או שנעקר אותה (או נסרס אותו)? וחיסונים? ותרופות שונות נגד פרעושים ותולעים? ועוד המוני שאלות כאלו עד השאלה האחרונה: האם זה הזמן הנכון להמית אותה? להרוג אותה כדי שלא תסבול, כשאין עוד אפשרות לריפוי? כל אחת מהשאלות האלה, שקובעות גורלות בחייה, תקבל תשובה – מאיתנו בלבד, ע"פ דעתנו ושיקולנו – בלעדיה (גם אם נשקול רק לטובתה).

למרות הרתיעה שעשויים דברים אלה לעורר, אין בכוונתי להמליץ אם כדאי או לא כדאי להיכנס ליחסי הכח הסבוכים הללו של אימוץ יצור אחרת, זו אינה המטרה כאן. ברצוני לחלוק תובנות מ15 השנים שביליתי קרובה ולעיתים רחוק מגורה אחת, שקיבלה את השם סויה, וגדלה לחתולה שחכמתה מעבר להבנתי, וטוב לבה השראה לי.

סויה, 2001-2016

סויה, 2001-2016

נתחיל מהגוף. סויה היא גוף, וגם אני. אני גבוה ממנה בהרבה. איך היא חווה את העולם מגובהה שלה? מצאתי את עצמי נשכבת על הרצפה בסקרנות שוב ושוב, ומסגל לי הרגל לפגוש אותה בגובה-חתולה. הגובה שלי פסק מלהיות הכרח והפך לאפשרות, ואגב כך חדל מלהיות נייטרלי ושקוף. גם הגובה שלה התגמש ככל שבגרה והישרנו מבט לא פעם גם כשאני יושב או עומד – בזכות הריהוט בבית.

בגובה שלה אני יכול לפעמים לעשות כמוה. אם היא מחככת את לחייה וגופה בי לסימון קירבה שייכות וקשר – גם אני יכולה לסמן לה בחזרה. כך היא לימדה אותי לומר "אהובתי" בשפתה. אמרנו מילות חיבה חתוליות כאלה זו לזו בכל הזדמנות.

ולפעמים אינני יכול לחקות את החתולה. היא קופצת פי ארבע מגובהה ויותר – אין לי סיכוי בכלל. היא רואה בחושך. היא שומעת את הצלילים העדינים והשקטים והרחוקים ביותר. היא שקטה להפליא כשהיא מתגנבת חרש, ותנועה מהירה שלה מדוייקת כמעט תמיד. היא מריחה אלפי הבדלים שנסתרים מאפי. ויש כמובן את השפם שאין לי מושג איך להעריך את סגולותיו. ספירת מלאי מהירה של יכולותיי שלי הוציאה אותי צנוע. אבל גם מאכלס-את-גופי, כלומר, מבין את עצמי במושגי יכולותיי הספיינסיות, מפנים את היותי סוג-פריבילגי-של-קוף.

סוג-של-קופה וסוג-של-חתול

קוף וחתולה

סויה מרדה. ביקשה לפתוח את החלון אפילו כשקר לי, את הדלת למרות שלא נקשו בה. בעדינות מרדה, ועדיין. עוצמתי וכוחי ביישוני. פיתחתי התראה למצבי כפייה שכאלה, מרחק לעגני מההצדקות בראשי לאותן הגבלות. רגישות שהיא עוררה וטיפחה אותה. בראשית חיינו המשותפים הומצאה פשרה: טיול משותף בחוץ עם רצועה. עוד החלטה אנושית מאד. לפעמים כפיתי פחות, לפעמים המשכתי לכפות רק בלי לחוש צודק עוד.

לפעמים רצתה דבר-מה ולא הבנתי. הסתובבתי אחריה לאן שניסתה להוביל אותי, מקשיבה ליללותיה הנרגנות מעט, מסתכל לאן שהיא מסתכלת, מנסה את זה, את ההוא – וכלום. לא ברור מה היא רוצה. "הקוף שלך לא מבין" אמרתי בשפתי לה ולעצמי. וכשהקוף לא מביןה – החתולה לא מקבלת את מבוקשה. לא הוגן

החתולה הראתה לי מנגנוני הסכמה, להקלת יחסי השליטה: היא עושה כרצונה (נניח מתיישבת עלי כשאני בדיוק מתכווןת לקום) אז אני מסכיםה, לפחות לפעמים, לפחות לזמן מה. ואני, אם אני רוצה ללטפה, פותחת קודם טוב טוב עיניים ואוזניים ומתכוננת לקלוט כל דוק של אי שביעות רצון, מכווןת את מקלט הרדיו שלי לתחנה שלה, לקריאת תווי פניה, זנבה המסגיר עצבנות או שלווה וכו' – והשיחה קלחה, וההבנה שרתה, רוב הזמן. בחלק הזמן האחר, למשל בפרץ של אהבה אנוכית משהו, פשוט חיבקתי ונישקתי אותה כמו שעושים בין בני-אדם, וזה לא תמיד היה לרוחה.

היה לנו אוצר קטן אך יעיל של מילים וסימנים שהיא לימדה אותי: חלון, ברז, פינוק, סירוק, אוכל, שמחה שבאת, אהובתי, לא עכשיו, אוף, שיםי לב אלי, אני רוצה לראות מה זה, תןי לי מזה מהר, לא מעניין, אתה מעצבנת אותי, די – ואולי עוד כמה ששכחתי. לדבר עם סויה המיס לאט את ההרגל העקשני שלי לחשוב על עצמי כאדם.

לישון צמוד ובעירום זה כיף לשתינו. העירום שלה שעיר משלי. לכן תמיד חיכתה שאלבש חולצה לפני שטיפסה עלי לחיבוק, חוששת שיכאב לי מציפורניה. והיא מחממת אותי ואני אותה. ובשנתנו יחד אובדות לנו זהויותנו שמתוך הכח,  אדם וחיה, ובאים לשתינו חלומות של הזדהות והבנה.

היפופוטמית צעירה וצבה זקנה

סודקות את מחסום המינים

ראו, אם תחיו שנים במחיצת יצורה שאיננה הומו-ספיינס, יתכן שהיא תסדוק עבורכןם את מחסום המינים. כמו סיפורי האינטרנט, המלווים בתמונות וסרטונים, על הכבשה שמצאה לה חבר תרנגול, והם הולכות לישון יחד, או הקיפוד שכלב הוא אהובו הטוב בעולם והם מטיילים בפארק ומשחקים… אתם תהיו הקוף-מסוג-ספיינס והחבר הכי טובה שלכןם בעולם תהיה חתול או כלבה או אווזה. יתכן שלשעה קלה תרגישו, שגם אם לא יהיו עוד בני-אדם בעולם מלבדכןם, זה בסדר – תמיד תוכלו להיות אהובות של מיני יצורות אחרים. מחסום המינים שיסדק הוא גם מראה, שתשקף לכןם שמול יצור מסוג אחר אתןם בעלי עוצמה מדכאת, אבל גם שייכות ושייכים ללא עוררין, לקבוצת היצורים החיות. ושייכות זו תשכון בגופכןם כאהבה אינסופית.

וברב המקרים, אהובכם או אהובתכן תמות לפניכם, וצער צורב יהיה המחיר שתשלמו על אהבתכן.

מודעות פרסומת

6 תגובות ל-“לאהוב חתולה, להיות קוף

  1. אני אוהבת את סויה החתולה, ואמשיך לאהוב. אני אוהבת את הקוף ואת הקופה שאת.ה.
    ואני גם אוהבת את כל הבלגן מחשבות-חיות שמסתובבות לי בראש חופשיות יותר כשאני קוראת אותך, פורץ דלתות של כלובים לחיות, של אנשות מן החי, ושל מחשבות ומ'חי'שבות.

    תודה. חושני, קריצ'רינגי, אינטימי חייתי, ורגשי בצלילים רחוקים וקרובים.

    קוף חמוד, חיבוק מתגפף
    ונוהם בעצב בגעגוע ובאהבה
    מסוסוןית ים.

  2. נפלא! הזכיר לי בדיחה שסיפרנו על חתולה אחרת שהכרתי באותו שם. אילו היו לה גורים, מה הם היו יונקים? חלב סויה. 🙂
    שולחת חיבוקים ואהבה, דנה

  3. ממש עצוב ושובר את הלב. סויה היתה נשמה ענקית ויקרה. תודה שחלקת את המחשבות החכמות והרגישות האלה בצל הקושי והאבל הגדול על סויה. קטונתי מלהבין איך זה לחיות כלכך הרבה שנים עם חיה לא אנושית, אבל מאוד מוצא את עצמי במחשבה הזאת מול סומה שאנחנו רק חיות ביחד שלוש שנים, וכבר היא שינתה אותי כלכך. סויה חיה חיים טובים, היה לה טוב וזה המון 3>

    • ממרחק של כחצי שנה, עדיין קרוע בלב, אבל עכשיו אני יכולה להתנחם בזה שהיו לה חיים טובים וגם לשמוח על השינויים שהיא עשתה בי, ועל אלו שסומה עושה בך.

  4. פינגבק: לאהוב חתולה, להיות קוף — בלי גאולה | Tsemerigshi

  5. פינגבק: איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את דבורקין | בלי גאולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s